המורשת שהותיר אחריו ראש הממשלה יצחק רבין מסתכמת עבור ישראלים רבים בהסכם השלום עם ירדן ובהסכמי אוסלו עם הפלסטינים. 25 שנה אחרי הרצח בכיכר, ביקשנו מאנשים שעבדו איתו או במקביל אליו לשרטט את מורשת רבין.
רבין כשר הביטחון וכרמטכ"ל
(באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
שינוי סדרי עדיפויות
דני יתום, שהיה מזכירו הצבאי של יצחק רבין, סבור שמורשתו של ראש הממשלה המנוח היא הרבה מעבר להסכם השלום עם ירדן או הסכמי אוסלו.
"אנשים זוכרים בעיקר את עניין השלום - לטוב ולרע", אמר יתום. "אנשים מהצד הימני של המפה הפוליטית זוכרים את אותם קיצונים שרדפו אחריו כי התנגדו לתהליך השלום. הצד השני זוכר את רבין כמי שהוביל את המדינה להסכם השלום עם ירדן והשיג הישגים רבים במסגרת המשא ומתן".
לפי יתום, אחד הנדבכים המרכזיים במורשת רבין היה העיסוק בפריפריה וקירובה למרכז. "בזמנו הוחלט על סלילת כביש שש וקמו מחלפים כמו פטריות אחרי הגשם. הוקמה תאורה לאורך עשרות או אולי מאות קילומטרים של כבישים".
שינוי מדיניות נוסף שהוביל רבין, ולפי יתום זה נדבך מרכזי במורשתו, היא שינוי סדרי העדיפויות. "רבין ראה בחינוך מרכיב מרכזי בבניית חברה צודקת ומתקדמת. בזמנו, בפעם הראשונה בהיסטוריה תקציב החינוך היה גדול יותר מתקציב הביטחון. הוא ראה בחינוך, במדע ובטכנולוגיה מרכיבי עוצמה חשובים למדינת ישראל. היה לו ברור לגמרי שהפיתוח של משאבי האדם, הפיתוח של האוכלוסייה וההון האנושי, מושתת על החינוך".
פיתוח הכוח הכלכלי והביטחוני
עוזי ברעם, מראשי מפלגת העבודה לשעבר, הצביע על מורשת דומה של רבין – פיתוח הכוח הכלכלי והביטחוני של ישראל.
"הממשלה שלו ב-1992 שינתה את סדר העדיפויות הכלכלי", הסביר. "היא השקיעה יותר בתשתיות והייתה הרגשה של חדוות יצירה שלא הייתה לפני כן. בתוך מפלגת העבודה הוא כל השנים היה אבי המדיניות הביטחוניסטית, ולפני הבחירות אמר שישקיע הרבה יותר בתשתיות – וזה בדיוק מה שהוא עשה".
בייגה שוחט, שהיה שר האוצר אצל רבין, הוסיף: "הייתה לו הסתכלות על הכלכלה האמריקנית ודאגה לפרט. הגדלנו את תקציב החינוך ב-70%, לא היה דבר כזה מעולם. קלטנו מיליון עולים בחמש שנים, כשהאוכלוסייה הייתה ארבעה מיליון תושבים. כשהאבטלה ירדה – הוא דאג מאוד לתעסוקה".
לא עסקן – מנהיג
בני קצובר, מראשי גוש אמונים, מתנגד גם הוא להגדרת מורשת רבין רק סביב הסכם השלום והסכמי אוסלו. "מבחינתי, מורשת רבין העיקרית והכי חשובה זה הנאום שלו בהר הצופים אחרי מלחמת ששת הימים. מה שעוד חשוב במורשת שלו זו הסלידה מעסקנות המפלגתית הקטנונית ומפוליטיזציה".
"הוא היה אדם מאוד אמין, ומאוד לא קטנוני", סיפר קצובר. "הוא אמר לנו שוב ושוב 'לא גזלנים', כלומר לא נעסוק בקטנות, לא נרד לחייכם, לא נפגע בגני הילדים ובבתי הספר, והוא עמד בזה. זה מה מבטא את מורשת רבין יותר מאשר הסכמי אוסלו".
קצובר, כמו רבים אחרים, מצביע על המנהיגות של רבין כסמל ודוגמה. "הוא לא היה עסקן פוליטי, אלא מנהיג. הוא לא נתן לגורמי חוץ להתערב בעניינים הפנימיים של ישראל, ושמר בקנאות על האינטרסים של ישראל. עם כל היריבות בינינו, אירחתי אותו אצלנו. הוא ידע להפריד בין דעות שונות לבין יחס אישי".
איש אמת
המורשת הגדולה של רבין, לפי בייגה שוחט, היא זו שנגזרת מאופיו, מדיבורו, מיושרו, מאמירת האמת שלו ומהיכולת שלו לקחת אחריות. "בתור מי שהלך איתו 15 שנים, אני חושב שהדמות של המנהיג, שמדבר אמת, שהוא ישיר ולוקח אחריות על עצמו גם בדברים הכי קשים, זו המורשת של רבין".
גם ברעם הסכים עם האמירה. "רבין היה ראש ממשלה שהיה איש אמת. הוא היה מאוד אמין ומאוד ישיר, ולפעמים גם היה בוטה. אבל דווקא העובדה שהוא היה בוטה נתנה את התחושה שלפניך עומד בן אדם אמין שאפשר לסמוך עליו. הציבור סמך עליו".
איש שלום
ראש הממשלה המנוח היה גם זה שהביא להסכם שלום עם שכנתנו ממזרח, ונרצח בעקבות הסכמי אוסלו והמשא ומתן עם הפלסטינים. "רבין ראה בעדיפות עליונה השגת שלום עם שכנינו. אלמלא נרצח הוא היה ממשיך עם תהליך השלום עם הפלסטינים, ועם הסורים, ולדעתי הוא היה גם משיג איתם שלום", אמר יתום.
"הסכמי השלום שנחתמים היום קשורים להערכתי קשר גורדי מהתהליך שרבין התחיל, מהשיחות שקיים עם הפלסטינים", הוסיף. "לדעתי הוא היה מרוצה מהם, אלו הסכמים מאוד חשובים שמשנים את המשוואה במזרח התיכון. ישראל לא מבודדת יותר, ישראל מתחזקת בעקבות ההסכמים האלה, והפלסטינים נחלשים ונותרים כמעט לבד".
