התעוררתי הבוקר מטלפון נרגש של רונן ג', שבמקרה הזה אני לא רשאית לנקוב בשמו האמיתי, והוא זועק: "שמעת? הם הצביעו נגד החוק! אני לא מאמין. הם הצביעו נגד החוק".
רונן, בן 35, איבד את אחיו ואביו בפיגוע. הוא למד בבית הספר עם אחד מילדיי והכרתי את המשפחה. אחרי הפיגוע נחרבו חייה. המחבל שנתפס היה בעל תעודת זהות כחולה, שאותה קיבל במסגרת איחוד משפחות. הוא עבר מרצועת עזה להתגורר בישראל, אף שרוב משפחתו נותרה שם, נתונה לסחיטת חמאס. אני אפילו מאמינה למה שאמר במשפט – שהמפעילים מחמאס איימו עליו שאם לא יבצע את הפיגוע ירצחו את הוריו ויאנסו את אחיותיו.
הפיגוע שהרס את המשפחה של רונן היה רק אחד מבין כמה וכמה פיגועים שבוצעו על ידי מחבלים שנכנסו לישראל במסגרת איחוד משפחות, או שהיו צאצאים למשפחות מאוחדות. ללא קשר, אין שום סיבה להתבייש בכך שהחוק קשור בסוגייה הדמוגרפית. מעבר לעניין הביטחוני, החוק הזה אמור לסייע לשמור על צביונה של הדמוגרפי היהודי של ישראל, שהרי בלעדיו לא ניתן יהי למנוע אזרוח.
אבי דיכטר ניסה במשך כמה ימים לשכנע את חבריו לסיעת הליכוד להצביע בעד הארכת החוק בגלל המשמעויות הביטחוניות והלאומית. אבל בסוף גם הוא ביביסט. ברגע האמת היד שלו הורמה נגד
ואכן בשם הטיעונים האלה פעלו ממשלות נתניהו מדי שנה, במשך 12 שנים, להאריך את תוקף החוק הזה (כלומר, את הוראת שעה שמצריכה אשרור מדי שנה). עד הלילה. לפתע, כל הטיעונים שהליכוד מזמר בעקביות שנה אחר שנה התנדפו דרך החלון. בנימין נתניהו וחבורת הכנועים שמשתרכת אחריו – נטולת כבוד עצמי או חוט שדרה - הצביעו נגד אישור חוזר של החוק.
ביבי – כל מה שהוא רוצה זה להשפיל את נפתלי בנט והממשלה שלו. וחבורת הכנועים – כל מה שהיא רוצה זה... מה שביבי רוצה. אין שום עיקרון, ערך, שיקול דעת. רק תאווה שלטונית ופוליטיקה קטנונית. כמו שאמר יאיר לפיד: לאופוזיציה חשוב יותר להיות נגד הממשלה, מאשר להיות בעד המדינה. אין מילים לתאר כמה בזוי, עלוב ושפל המהלך הזה.
קחו למשל את אבי דיכטר, ראש שב"כ לשעבר, שניסה במשך כמה ימים לשכנע את חבריו לסיעת הליכוד להצביע בעד הארכת החוק, כי לתפיסתו המשמעויות הביטחוניות והלאומית שלו הן מעל כל עניין פוליטי. והוא, כמו דוברי הממשלה, ציטט חוות דעת של שב"כ, שלפיה אי-העברת החוק משמעה עלייה בטרור הפלסטיני ופגיעה מהותית בביטחון ישראל. יופי טופי. מילים כדורבנות. אבל בסוף גם הוא ביביסט. ברגע האמת היד שלו הורמה נגד. כמו של כל חבריו השפנים לסיעה.
או קחו למשל את עמיחי שיקלי, שבזמנו, כשנטש את בנט ועבר לביבי, דיבר גבוהה גבוהה בשם "הערכים וטובת המדינה". אבל הלילה, ברגע האמת, גם הוא הצביע בשם הפוליטיקה הקטנה והבזויה. ישמור אותנו אלוהים מאיש ערכי למופת כזה. כל סיעת הליכוד ולווייניה מצטיירים הבוקר כשפנייה קטנה שאיש בה לא מעז להרים ראש ולפעול בשם הערכים והעקרונות שלהם עצמם.
חוק האזרחות לא השיג רוב ונפל בהצבעה בכנסת
(צילום: ערוץ כנסת)
רונן ג' האומלל לא ידע הבוקר את נפשו. "דבר ראשון שעשיתי כשהתעוררתי זה להיכנס ל-ynet בתקווה שאראה שבכל זאת השפיות וההיגיון ניצחו את הפוליטיקה הקטנונית", סיפר לי. "לא האמנתי לכותרת שקפצה לי על המסך. פשוט לא האמנתי. איך הפוליטיקאים יכולים להגיע לשפל מדרגה כזה? אני אומר לך ג'ודי, הביביזם זו מחלה. זה הורס אצלם כל שיקול דעת וכבוד עצמי. הם אשכרה נותנים אישור לייבוא מחבלים חדשים. לא חלמתי שהם יפגעו ככה בביטחון ישראל, זה מטורף".
ישנה תעשייה שלמה של פלסטינים מהשטחים שמקמבנים נישואין עם ערביות ישראליות וזולגים לישראל. ברור שרובם לא מחבלים – לא בפועל ולא בפוטנציה – והמטרה שלהם היא שיפור איכות חייהם. אבל פוטנציאל הסכנה קיים. עד עתה היה קשה עד בלתי אפשרי לקבל היתר שהייה, כי חוק האזרחות שחודש מדי שנה אסר זאת, למעט מקרים יוצאי דופן. אבל מהלילה – אחרי שהאופוזיציה הימנית הוכיחה שהפכה סופית לכת הביביזם – הגבול הפרוץ יהיה פרוץ עוד יותר.
בעקבות הברית החדשה בין ביבי לבין בל"ד, הייתי מציעה לח"כ סמי אבו שחאדה להעלות הצעת חוק זכות השיבה לפלסטינים. מעניין איך תצביע חבורת הביביסטים - משטייניץ ועד סמוטריץ'.
אין להם עניין בביטחונה של ישראל. רק פוליטיקה. ואני מניחה שברגעים אלה מורטים האנשים במטה שב"כ את שערותיהם. חרפה, ביזיון ובושה על ראש כל אחד ואחת מהם.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
