חנויות הרחוב וחדרי הכושר נפתחים אחרי כמעט חודשיים, ההופעות מתחדשות אחרי תקופה עוד יותר ארוכה - אבל לא כולם מרגישים תחושה חגיגית. "אנחנו פותחים, אבל שמחה לא נמצאת אצלי בלקסיקון כרגע", אמרה אמש (שבת) חגית כספי, בעלת החנות PULP למוצרי נייר בתל אביב, רגע לפני תחילת הפעימה השנייה של היציאה מהסגר, הבוקר.
לדבריה, "בפעם הראשונה שזה קורה אתה שמח, אבל בפעם השלישית אתה סקפטי. הבנתי שנעבוד על פי התו הסגול, לא בדיוק הבנתי אם זה אותו דבר כשהיה. אנחנו נתנהל לפי ההיגיון הבריא - חובת מסיכה - ונראה, נתגלגל. אני לא מבינה למה סגרו אותנו, את חנויות הרחוב, לכל כך הרבה זמן. אני גם לא מבינה למה אני משלמת ארנונה על החודשיים האחרונים".
לקראת הפתיחה: נתניהו ואלדשטיין בחדר כושר
(צילום: ליהי קרופניק)
לחדרי הכושר וחדרי הסטודיו יוכלו להיכנס רק מחוסנים ומחלימים. ליה אלבז פינקלברג, בעלת מועדון הכושר "סקיי ג'ים" בירושלים, סיפרה: "נאלצנו לסגור בגלל הקורונה לפני שנה ובקושי היינו פתוחים בשנה האחרונה. היה זמן מוגבל שאפשר היה לאמן בחוץ, אבל כדי לעמוד בהתחייבויות ללקוחות לקחנו הלוואות. אנחנו מאוד מצפים לפתיחה, אבל יש בלבול - מצפים מאיתנו לפתוח עסק כששום דבר לא ברור".
היא הדגישה את אחת הבעיות העיקריות: לצעירים - האוכלוסייה העיקרית של המתאמנים בחדרי הכושר - נפתחה האפשרות להתחסן רק בתקופה האחרונה. "רוב הלקוחות הם אנשים צעירים, פתחו להם אופציה להתחסן רק לפני שבועיים, ולכן רק עוד שבועיים יהיה להם דרכון ירוק", אמרה. "בינתיים הם לא יכולים להגיע. אנחנו נפתח בבוקר, אבל ההוצאות יקפצו כי נחזיר עובדים מחל"ת ונצטרך לשלם להם. אולי ניקח הלוואה נוספת. גם המדריכים עדיין לא מחוסנים כי גם הם צעירים".
מי שמחכה לחזרה הוא אפרים בן נתן, בן 74 משוהם. הוא נרשם לשיעור הספינינג הראשון שייערך בבוקר במועדון הכושר הולמס פלייס בראש העין, שם הוא מתאמן. "אני מאוד מתרגש, בכל התקופה הזו שהמועדון היה סגור רכשתי אופני ספינינג והתאמנתי באפליקציה של המועדון, והנה שוב אני אהיה עם החברים. חוזרים לחוויה של הביחד".
בן נתן, שהיה פעיל הן במאבק למען פתיחת חדרי הכושר והן בשכנוע אנשים להתחסן, סיפר כי במשך 35 שנה התאמן בחדרי כושר: "הם חלק חשוב מאוד בנפש האדם, גורמים לנו לשמור על השפיות, להוציא אדרנלין ולהמשיך הלאה בחיים".
אבינועם בן סעדיה, איש חינוך מגדרה, מחכה לפתיחת חנויות הרחוב והקניונים: "אני מתגעגע לאמריקן איגל, לשופרא, לנעליים ותיקים. תמיד אני נוסע למרכזי קניות כמו ביג באשדוד או בילו וקונה שם. אבל כמה אפשר ללכת לקנות תבלינים ומאכלים? מספיק. יש לי כבר כל קערה אפשרית, אני רוצה ללכת לקנות בגדים ונעליים".
סטפניה, רקדנית בטן ואמנית שמתפרנסת מהופעות, סיפרה על השנה הלא פשוטה שעברה עליה: "בתחילת השנה שעברה הייתה בהיריון והופעתי, אבל לא כמו בדרך כלל. חיכיתי לחזור להופיע באופן מלא, אבל אז במרץ התחיל הסגר. חזרתי להופיע שבוע אחרי הלידה ושוב סגרו. כשהיה מותר עבדתי באירועים מאוד קטנים, לפי המגבלות".
"אין כמובן חתונות, אין חינות גדולות, אין אירועי חברה", אמרה. "כשהיה מותר הופעתי מול קשישים, להפגת בדידות. הבוקר הכול נפתח ואני גם לקראת החיסון השני, מה שמרגיע ומקל עליי. לרקדנית מאד חשוב החום והאהבה, למצוא את הדרך להשאיר אותם יחד עם מגבלות המרחק והרצון לשמור עליי ועל הקהל".
פורסם לראשונה: 23:24, 20.02.21
