מה צריך בשביל חיים טובים? חינוך טוב לילדים, בריאות וביטחון אישי. בשביל זה צריך ממשלה מתפקדת שמבינה שזה מה שחשוב לבעלי הבית האמיתיים פה: אנחנו, האזרחים. כרגע זה לא המצב. בימים שלפני המגפה היו בישראל איכות חיים גבוהה וכלכלה חזקה. תוחלת החיים בארץ היא מהגבוהות בעולם, ואפילו במדד האושר העולמי אנחנו בצמרת. אבל כל אלה הם במידה רבה למרות משרדי הממשלה ולא בזכותם. לכולנו ברור שיכול להיות פה הרבה יותר טוב. אז איך עושים שיהיה פה טוב יותר? מטפלים בארבעה נושאים:
1. משילות. אין בארץ יציבות שלטונית ואין משילות. נמאס מבחירות כל כמה חודשים וממשלה מנופחת ולא מתפקדת. הוואקום השלטוני מתמלא בעודף בירוקרטיה, במשפטיזציה ובשלטון פקידים חונק, שמשתק ופוגע בפריון העבודה במשק. את הבעיה הזאת ניתן לפתור על ידי שינוי שיטת הבחירות. זה קריטי כדי לטפל בבעיות ולהפוך את ישראל למדינה מתוקנת.
2. חינוך. הדבר החשוב ביותר לכל הורה, ולכולנו כחברה, הוא חינוך הילדים. איזו סיבה בעולם מצדיקה את הדשדוש של ילדי ישראל בתחתית רשימת המדינות המפותחות? דווקא משבר הקורונה הוא הזדמנות שהוחמצה לטפל בחוליי המערכת – צפיפות הילדים בכיתות אצלנו גדולה ב־25 אחוז מהממוצע במדינות המפותחות, והקורונה הרי מחייבת קבוצות קטנות - כלומר יכולנו בכלל להרוויח מהמשבר. מבצע נרחב להקטנה משמעותית של מספר הילדים בכיתה היה מביא לרווח כפול – גם שיפור ניכר בהישגי הילדים, ואולי גם אפשרות להמשך הלימודים בבתי הספר.
הרי ישראל נמצאת בתחתית מספר ימי הלימודים בהשוואה לעולם מאז פרוץ המשבר, וזה פוגע בכלכלה כי זה משבית את ההורים. האם לא עדיף להוציא על זה כסף מאשר על מענקים לעשירונים העליונים?
זה לא עניין מפלגתי וזה לא קשור לבחירות. זה עניין לאומי שצריך להיות בקונצנזוס. חלקו נכון את התקציב, ותתחילו לנהל כמו שצריך או פנו מקום למי שיודע
הגישה הגנרית של משרד החינוך עסקה בוויכוחי סרק על לפתוח את בתי הספר או לא, במקום להפגין קצת מעוף ועל גבו של המשבר והמיליארדים שממילא נשפכים להקטין את הכיתות ולהזניק את תלמידי ישראל. וזה עוד בלי לדבר על השבלוניות שבזבזה שנת לימודים שלמה, במקום למצוא ביחד עם העיריות דרכים יצירתיות ללמד.
3. בריאות. ישראל נמצאת מאחור בכל פרמטר ביחס למדינות המפותחות: פחות בהוצאה על בריאות כאחוז מהתמ"ג, פחות רופאים לכל תושב, פחות אחיות, הרבה פחות מיטות אשפוז, הכל פחות ופחות. אלא מה? אלוהים אוהב אותנו, ואצלנו תוחלת החיים גבוהה יותר מאשר ברוב העולם, והצוותים הרפואיים שלנו מעולים. אז משרד האוצר מכניס את אלוהים לתוכנית העבודה שלו ומרעיב במשך שנים את המערכת.
התוצאה: חולים שוכבים במסדרונות, שעות של המתנה בחדרי המיון, והצוותים הנהדרים כורעים תחת הנטל. לא עדיף להשקיע בבתי חולים מאשר בתקציבים ייחודיים?
4. ביטחון. מה רוצה הבנאדם? לחיות בביטחון. הוא משלם מסים ומצפה שהמדינה תשמור עליו ועל רכושו. ומה בפועל? פשע ואנרכיה, דמי חסות, טרור חקלאי, השתלטות מסיבית על מאות אלפי דונמים בנגב, הפרות המוניות של תקנות החירום – מדינה בתוך מדינה. השוטרים ולוחמי משמר הגבול הם חבר'ה מעולים, אבל מול כובד המשימות ומול ציבורים שלמים שאין להם כבוד למדינה לשוטרים אין שום סיכוי להשתלט על הברדק בלי תוספת כוח מסיבית.
זה לא עניין מפלגתי וזה לא קשור לבחירות. זה עניין לאומי שצריך להיות בקונצנזוס. חייבים לשנות את סדרי העדיפויות. חייבים לשים את האזרחים במרכז, שנדע שהמיסים שאנחנו משלמים מיועדים לשיפור איכות חיינו. חלקו נכון את התקציב, ותתחילו לנהל כמו שצריך או פנו מקום למי שיודע.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
