הריאיון עם השופטת רוטלוי
(צילום: משי בן עמי, שרון שדה)
השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, לשעבר סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, מותחת ביקורת על התנהלות המשטרה וגם של מערכת המשפט בכל הקשור לטיפול בעבירות מין. ברקע החשד לאונס קבוצתי של נערה בת 16 באילת, אמרה היום (ב') השופטת רוטלוי בריאיון לאולפן ynet: "כל מערכת אכיפת החוק לא בנויה במידה מספקת לנושא של עבירות מין בכלל ואינוס קבוצתי בפרט".
השופטת הוסיפה כי "מעט מאוד נשים מתלוננות, מעט מאוד תיקים נפתחים, תיקים רבים מדי נסגרים בהסדרי טיעון, ולפי דו"ח שהוגש לפני שנתיים לוועדה למעמד קידום האישה בכנסת - בערך 5% מכלל התיקים שיש מתלוננות מגיעים לדיון משפטי. אני חושבת שזה עוול למתלוננות ועוול להבנת כל הנושא הזה".
- במה מתבטאת ההתנהגות השגויה של המשטרה?
"קודם כל זה חוסר אמון שנוצר על ידי העובדה שהמערכת לא בנויה כהלכה לחקור מתלוננות וגם מתלוננים בעבירות מין. חוסר האמון הוא תוצר של הרבה שנים. אם ניקח אפילו לדוגמה את הנושא של חדרים אקוטיים בבתי חולים - כבר מזמן היו צריך להיות בכל בית חולים חדר אקוטי שאליו יגיעו אישה או נערה שעברו אונס או מקרה אחר ויהיה שם רופא מומחה, עובדת סוציאלית ורופאים שיוכלו לעשות את כל החקירות הפורנזיות שמהוות אחר כך תשתית ראייתית לבית משפט. אם אני לא טועה, יש בסך הכול כיום ארבעה מרכזים אקוטיים כאלה".
- והנה רק עכשיו נפתח באילת בעקבות המקרה המזעזע.
"בדיוק. מדברים על אילת כבר שנה. אני שמחה שהואילו להודיע על כך, אבל אני עוד לא בטוחה שזה יתממש. הייתי רוצה להבין פן אחר שלא עלה בדיונים התקשורתיים עד עכשיו. בימים האחרונים אני מהרהרת בכך הרבה, וזה כתוצאה משינוי חברתי מאוד גדול שעברנו ב-20 השנים האחרונות. אני חושבת שתיק אינוס קבוצתי אחרון ששמעתי עליו היה ב-2003, היו עוד במסגרת סחר בנשים.
"אבל מאז חלו שינויים מאוד גדולים בחברה ואני מתכוונת לשימוש ברשתות. אני חושבת שהאינוס הקבוצתי שמוסרט ומופץ למעשה גורם לזה שהעבירה של אינוס קבוצתי לא נשארת בהגדרה של 'אירוע שהסתיים'. האירוע של אינוס קבוצתי לא מסתיים, משום שמישהו מסריטים ומופצים והקורבן תמשיך להיות קורבן לא רק של האינוס הקבוצתי שהיא זוכרת אלא גם של האינוס הקבוצתי שנעשה לה בתקשורת וברשתות החברתיות".
- המשטרה מתעלמת מהפן הזה?
"זה לא רק המשטרה, זה מחייב דיון הרבה יותר מעמיק. לכן, אני במובן מסוים מדברת על כך שעבירת אינוס בשבילי מבחינת ההגדרה צריכה להיות כמו עבירת רצח. אבל בעוד שעבירה של רצח מסתיימת עם המוות של הקורבן, פה העבירה לא מסתיימת. צריך לתת את הדין הזה ולחשוב איך אנחנו מתגברים גם מבחינה משפטית וגם מבחינה חברתית. איך אנחנו מחנכים את הדור הזה שיפסיקו עם הצילומים וההפצות, להעמיד לדין את כל מי שעושים את זה ולהטיל עונשים מאוד כבדים למען יראו וייראו".
הפגנות בעקבות החשד לאונס קבוצתי באילת
(צילום: עידו ארז, בראל אפרים, אבי מועלם, יאיר שגיא)
- אז יש כאן גם עניין של הפרקליטות שמגיעה להסדרים וגם של בתי המשפט.
"נכון, של כולם, וגם של הכנסת. לפני מספר שנים העלו את רף הענישה לאינוס ל-16 שנים ואינוס קבוצתי ל-20 שנים. יכול להיות שצריך לחשוב על סוג נוסף של עבירה כפי שהגדרתי, אותה עבירה שהוסרטה והופצה, יש בה נסיבות מחמירות מעבר לנסיבות ששופט שוקל אותן בגזירת הדין.
"אני שמחה שכרגע יש גברים שמצטרפים למאבק של הנשים לשינוי העמדה החברתית, ואני באמת חושבת שמשרד החינוך צריך להיערך להגשמת התוכניות לחינוך לשוויון מגדרי מהגיל הרך כי ילדים בני 16-17 קשה לחנך, מה עוד שהם קורבנות של תרבות הפורנו, לפעמים בנוכחות ההורים. לא מתביישים היום כבר להגיד שמסתכלים בפורנו. פעם היו מחביאים את הגיליונות שההורים לא רואים, היום לפעמים ההורים אפילו שותפים".
