הדיון הסוער שליווה בשנים האחרונות את חקיקת החוק לאיסור צריכת זנות הדגיש את ההתעלמות הבלתי נסבלת של הכנסת ושל ארגוני הנשים מתופעה נרחבת הנהוגה בישראל – לכאורה מתחת לרדאר אבל בפועל לעיני כל – הכוללת מעשי אונס ואלימות כלפי צעירות.
הרחק מתשומת לבם של המחוקקים, המחוקקות וארגוני הנשים כאחד, נשים נקנות בכסף ממש, בעיקר מהרשות הפלסטינית, מירדן (וגם מהפזורה הבדואית), תחת הכסות של נישואי פוליגמיה, ואלה נופלות קורבן לניצול מיני, אלימות, עוני ולא פעם גם רצח.
לאחר שהנשים הללו מבודדות ממשפחותיהן בירדן או ברשות הן מפתחות תלות גמורה בגבר שלו נמכרו. כך הן חשופות לכל הרצונות, הגחמות והיצרים שלו ושל משפחתו. לעיתים הוא כופה עליהן עבודה בתנאי עבדות, ולרוב גם מספר רב של ילדים, התלויים בקצבאות ובמשלם המסים, ואלה יגדלו מן הסתם לעולם של עוני ופשע.
עד שנת 2000 התעלמה ישראל כמעט לחלוטין מהתופעה הכללית של סחר בנשים, עד שסווגה על ידי משרד החוץ האמריקני ברשימה השחורה של מדינות שלא פועלות למיגורה. רק לאחר שארה"ב איימה לבטל את הסיוע הכלכלי אם לא תפעל שינוי, ביצעה ישראל שינויים בחוק העונשין שלפיו קיים כעת איסור מפורש על סחר בנשים למטרות זנות.
כדי לתת מענה חובה להתייחס לתופעה באופן רוחבי בחוק העונשין: לאפשר להעניש סוחרי נשים לצורך נישואים, למנוע כניסתה לישראל של נשים למטרות נישואים ולתת מענה של שירותי הרווחה
אבל האכיפה הדלה במרחבים שבהם מתרחש הסחר בנשים לטובת נישואי פוליגמיה, וכן ניסוח החקיקה באופן שחוטא למטרת החוק, הביאו להתרחבות התופעה. במקרים רבים נשים אלו מוכרות על ידי המדינה כידועות בציבור ולא כנשואות, ולכן קשה יותר להוכיח את יסודות העבירה.
בימים אלו ממש נבחנת מחדש בקשה של צעירה בדואית להכרה כקורבן סחר בבני אדם. היא סיפרה שחותנה פעמיים בכפייה כשהייתה קטינה. בהיותה בת 16 חותנה על ידי אביה, בניגוד לרצונה, תמורת 5,000 דינר ירדני, לגבר כבד ראייה ובעל אינטליגנציה גבולית. הוא אנס אותה וכלא אותה, ובני משפחתו הכו אותה באופן יום יומי. רק לאחר שאיימה להתאבד הסכימו הוריה לגירושים.
לאחר מכן היא חותנה כאישה שנייה לגבר המבוגר ממנה ב-20 שנה. היא טענה שבליל הכלולות הוא אנס אותה ולכן דקרה אותו למוות. לאחר מאסרה ביקשה להכיר בה כקורבן של סחר בבני אדם אך נדחתה. היא עתרה לבג"ץ שקבע כי "טקס הנישואין כשלעצמו אין בו להלבין את מה שהוא סחר באדם", והורה לרשויות לבחון מחדש את בקשתה.
ערן רוזנצויג רוזנצוויגסיפורה הוא כמובן קצה הקרחון. העדויות על סחר בנשים למטרות נישואים בישראל הן רבות ומזוויעות. קולן של הקורבנות כמעט שלא נשמע, לעיתים בשל פערי שפה, ולא מעט ברקע התמיכה של חברי הכנסת מהרשימות הערביות. למרבה הבושה, במקום להילחם בתופעה המזוויעה, פעלו חלקם לביטול האיסור על הפוליגמיה. הם אמנם מקפידים להדגיש שהם מתנגדים לאונס ואלימות, אבל ברור שנישואי פוליגמיה בנסיבות של סחר, עוני ובידוד חברתי יביאו בהכרח גם לאלימות ואונס.
כדי לתת מענה לתופעה חייב המחוקק הישראלי להתייחס אליה באופן רוחבי בחוק העונשין: לאפשר להעניש סוחרי נשים לצורך נישואים, למנוע כניסתה לישראל של נשים למטרות נישואים (כפי שמנעו כניסה של נשים ממזרח אירופה אם היה חשש שהן חלק מסחר למטרות זנות), לתת מענה של שירותי הרווחה, ולהפחית בענישה של נשים קורבנות, שלעיתים עבירות כנגד הגבר הפוגע הן מפלטן האחרון.
- ערן רוזנצויג הוא פעיל ליכוד, יו"ר ישראל צומח"ת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
