בשבוע שעבר נרצחה מייסר עות'מאן בת ה-27, תושבת חיפה, גרושה ואם לארבעה ילדים. היא האישה השמינית מהמגזר הערבי שנרצחה מתחילת השנה. חוקרת מאוניברסיטת בן גוריון בחנה את השינויים המשמעותיים שמתרחשים בחברה הערבית, הנוגעים למעמד האישה. נמצא קשר ישיר בין השינויים הללו לבין העלייה המדאיגה באלימות במשפחה בחברה זו בשנים האחרונות.
על פי המחקר, מקרי הגירושים בקרב המוסלמים בישראל יותר מהוכפל בין השנים 1995 ל-2017: מ-922 ל-2,140 מקרים מדי שנה. במקביל, נטען במחקר כי החברה הערבית עוברת בשנים האחרונות שינויים חברתיים ודמוגרפיים מרחיקי לכת, כשהמשמעותיים ביותר מתרחשים בחייהן של הנשים: עלייה ברמת ההשכלה, כניסה לשוק העבודה, עלייה בפרנסה, עלייה בגיל הנישואים ועלייה בשיעור הרווקות.
למרות השינויים החברתיים בתחומים מסוימים, המשפחה בחברה הערבית בישראל עדיין מאופיינת כפטריארכלית, מוסד הנישואים מוגדר כדרך היחידה והלגיטימית לזוגיות והורות, גילן הצעיר של נשים עדיין מהווה מרכיב חשוב בשוק הנישואים וחלוקת התפקידים המגדרית עדיין מסורתית, ללא שינוי מהותי.
מסקנות המחקר מצביעות על כך שהשינויים החברתיים והכלכליים שמתרחשים בקרב הנשים הערביות קשורים באי היציבות בנישואים ובעלייה באלימות. השיח החברתי סביב הגירושים נוטה להאשים את הנשים הגרושות כמי ששלמות המשפחה הייתה מופקדת בעיקר על כתפיהן. זה בא לידי ביטוי במשך הזמן הארוך שעובר עד שנשים מממשות את ההחלטה שלהן להתגרש, כאשר בדרך הארוכה הן ממשיכות לחוות את האלימות על כל צורותיה.
3 צפייה בגלריה
"הנשים הערביות מקריבות את עצמן בשביל קיום המשפחה". ד"ר מהא כרכבי- סבאח
(צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב)
מניתוח של הנתונים עולה עוד שהסיכוי הגבוה ביותר לגירושים הינו בקרב זוגות חסרי השכלה אקדמית. ככל שהאישה תרוויח יותר מבן זוגה, כך תרד היציבות בנישואים. הכוח הכלכלי הא-סימטרי לטובת הנשים מערער את הסדר הנורמטיבי של חלוקת התפקידים בבית, את מעמדו של הגבר הערבי כמפרנס ראשי – ובכך גם את היציבות הזוגית ומגביר את המתח בקשר.
"קיים קשר בין העלייה במקרי אלימות לעלייה בגירושים", הסבירה ד"ר מהא כרכבי-סבאח מאוניברסיטת בן גוריון, שביצעה את המחקר יחד עם פרופ' עדיטל בן ארי מאוניברסיטת חיפה. "כשניסינו להבין את תהליך הגירושים, הנשים ברוב המקרים חוו אלימות, והאלימות ברוב המקרים הייתה הסיבה לפירוק הנישואים. בחלק מהמקרים הנורות האדומות בנוגע לאלימות התריעו עוד בשלב ההיכרות, אבל האישה החליטה שהיא יכולה לחיות עם זה. היא הרגישה שעדיף לה למצוא דרכים להפוך את בן הזוג ללא אלים, הכל בשביל המטרה - להיכנס למוסד הנישואים. אם האלימות החלה בשלב הנישואים, הגישה הייתה שלא מפרקים משפחה ואז האלימות הולכת ומחמירה".
אחד המקרים שמתאר את הנורות האדומות הללו הוא של כ', ערבייה גרושה שהשתתפה במחקר. "הכרנו באופן מאוד מסורתי, שידוך דרך ההורים", היא סיפרה. "היום אני רואה כמה מקרים היו בתקופת האירוסין שבכלל לא הבנתי אז שהיו סוג של אלימות. היה לחץ לנתק אותי מההורים שלי אחרי הנישואים בטענה שזה מקור לבעיות. או הלחץ הבלתי פוסק עליי לעלות במשקל על מנת שאמא שלו תרגיש שכלתה חיה לפי הסטנדרטים החברתיים המקובלים. במשך תקופה ארוכה הייתי אוכלת בלי הפסקה. היו פעמים שהייתי מגיעה למצב של הקאות כי הייתי אוכלת מעבר למה שהגוף שלי צריך".
ד"ר כרכבי-סבאח תיארה את הלחץ שאיתו מתמודדות הנשים הערביות. "נשים ערביות מתמודדות עם לחץ מהסביבה לשמור על קיום המשפחה ועל מוסד הנישואים, והן מקריבות את עצמן לשם כך", אמרה. "הן מקריבות את האושר והרווחה שלהן. האלימות ברוב המקרים היא לא משהו חד פעמי אלא משהו מתמשך. בחלק מהמקרים היא נמשכת גם אחרי הגירושים, בין באלימות פיזית או אלימות כלכלית, שהיא נישול האישה מכל זכות שהיא אמורה לקבל כתוצאה מהגירושים. ההתמודדות של נשים ערביות בגירושים היא מאוד מורכבת".
ד', אישה נוספת שהשתתפה במחקר, סיפרה: "אחרי שהתחתנו היו הרבה מכות וסמים, הוא היה שובר הכל בבית. כשלא יכולתי להחזיק מעמד אמרתי שאני רוצה להתגרש. שברו לי את האוטו, הפסיקו לנו את המים בבית ואז את החשמל. המשכתי להתעקש ואמרתי שאפילו אם הם יהרגו אותי, אני לא חוזרת". ל', אישה נוספת שהשתתפה במחקר, תיארה: "בעלי נכנס לכלא כי הכה אותי ואת הילדה. הוא הבין שאני רוצה להתגרש ואז העביר את הבית שלנו על שם הוריו. עזבתי את הבית בלי כלום, רוב הדברים שלי עדיין שם".
