(כתב: יואב זיתון | עריכה: אורי סתיו | צילום: דובר צה"ל )
סרט לבן ודק מניילון מתנופף ברוח, מלופף לבזנטים חלודים, כמעט נקרע. זה הסימן היחיד לשביל שבו מותר לרדת לצד הסורי של מוצב תל סחייטא. כל סטייה מפס הסימון הלבן והפסטורליה של צפון רמת הגולן תיחרב ברגע. "הנה, זה מוקש ישן נגד אדם שצף לגובה האדמה, כנראה מהגשמים האחרונים", הצביע שלומי, קצין ההנדסה, על חפץ אפור בצורת דסקית שמסתתר בצמחייה הסמוכה.
צעדים בודדים מהשביל המסומן זו כבר סוריה. הלוחמים נמצאים עכשיו במובלעת ישראלית, אך כשמסתכלים מערבה כבר לא רואים את מטעי התפוחים של הכפרים הדרוזיים-ישראליים בצפון הרמה. גם האנטנות הרחוקות של מוצבי צה"ל נעלמו.
הנוף הנשקף מהמוצב הישן מפעים – ומרתיע. המישורים האינסופיים של דרום-מערב סוריה עם כתם בקצה האופק של דמשק. שום מכשול, אף גדר, לא מפרידים בין הלוחמים לבין סוריה. רק כמה חביות בצבע אדום-לבן-חלודה שמסמלות את הגבול הבינלאומי מקו הפסקת האש ב-1974. אין זכר לאדמה ישראלית, שום תזכורת לבית.
בחודשים האחרונים העצימו פיקוד הצפון וחיל האוויר, לפי פרסומים זרים, את התקיפות בגולן הסורי לתדירות של כמעט פעם בשבוע. זה מתחיל להזכיר את מדיניות כיסוח הדשא של מבצעי מעצר חשודים פלסטינים בכל לילה ביהודה ושומרון, כדי לא לאפשר לתשתיות הטרור להרים ראש. כך זה הפך להיות "ניסור הגזע" שאת השבבים עלול לחטוף סרן דניאל מזגיני, מפקד הפלוגה מגדוד 202 של הצנחנים, שאחראי על הגזרה הכי מסוכנת מתחת למשולש הגבולות עם סוריה ולבנון.
הטופוגרפיה כאן קשוחה מאוד. גבעות נמוכות, קפלי קרקע, שדרות של עצי פרי. התצפיות לא רואות הכל ולכן דניאל נעזר בחוליות שאורבות ופותחות את השטח. יחד עם לוחמיו הוא נערך לחצות את גדר המערכת, אך לא את הגבול, בדרך ליממה ארוכה וקפואה בצד הסורי של המכשול. כדור בקנה, תנועה שקטה אך גלויה, ועם ציוד אישי ששוקל יותר מ-50% ממשקל גופם, מתחילים הלוחמים בטיפוס אל המוצב הנטוש, שבעבר הוטמנו בו מטעני חבלה.
"אנחנו לא לבד פה"
תל סחייטא קרוי על שם כפר סורי שננטש לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש האזור על ידי צה"ל. שרידים מעטים לבתים סוריים נמוכי קומה קשה למצוא כאן, אבל המוצב ששימש בעבר הרחוק את כוחות צה"ל, וייתכן שעוד קודם את הכוחות הסוריים, עדיין ניצב בראש הגבעה. מחרכי האבן של המוצב ניתן לשלוט בתצפית ובאש על כל העמק שבין מג'דל שמס הישראלית לחאדר הסורית.
"כל הציוד הזה שהלוחמים סוחבים על גבם זה לא לפוזה", הבהיר המ"פ תוך כדי העלייה התלולה אל מוצב. "משך, זה הסיפור. אנחנו מוכנים כאן גם לשהייה ארוכה".
ההגעה למוצב היא בתנועה משולבת – שני כלי רכב ממוגנים נוסעים לצד הלוחמים שצועדים עקב בצד אגודל, לפעמים מתחלפים במיקום. "התרחיש הקיצוני שתרגלנו זה פיגוע משולב עם מטען חבלה, ירי מנגד וצלפים", אמר דניאל המ"פ רגע לפני שהכוחות מגיעים אל המוצב. "אנחנו לא לבד פה".
את הלילה הקרוב הם יעבירו בין המחילות הישנות והתעלות שהוריהם או סביהם נלחמו בהן לפני 50 שנה. לכמה רגעים יש אווירת נוסטלגיה, אבל במציאות לוחם עוקץ וכלבו, לצד גששי החטיבה המרחבית, סורקים כל פינה במרחב ומחפשים "צבע שונה של העשבים או האבנים, חפץ שלא אמור להיות כאן", הסביר רס"ן ויסאם ספחי, קצין הגששים. "אנחנו עובדים עם זיכרון ארגוני. מגיעים לפה, מצלמים בראש וזוכרים להבא אם משהו השתנה". במוצב יש חללים פנימיים רבים, שיכולים לשמש נקודה נוחה מאוד להסתרת מטען חבלה שהונח על ידי פעילי חיזבאללה.
ציר אספלט ישן מקיף את תל סחייטא, "ציר אלון" כפי שהוא נקרא בצה"ל. עשבים גבוהים וקוצניים עולים מהסדקים שבכביש, עדות לשטח ההפקר שבו הוא נמצא. דניאל המ"פ צועד עליו ויודע שחיזבאללה רואה אותו מרחוק, משקיף עליו ועל הלוחמים.
הכפר חאדר נמצא אמנם במרחק של שלושה-ארבעה קילומטרים בקו אווירי, אך בצה"ל יודעים שארגון הטרור השיעי מנסה לתקוע כאן יתד, בחסות הצבא הסורי ולצד מיליציות פרו-איראניות. נקמה על חיסול מדען גרעין עלולה להתפוצץ כאן על דניאל וחייליו.
הלוחמים צועדים בגלוי, עושים פטרול רגלי מסביב למוצב, כדי לממש את הריבונות הישראלית במקום, וגם כדי לאסוף מודיעין. "אפשר לראות שאנחנו נשלטים מלמעלה. זו סכנה מספר אחת, וגם אפשר להסתיר פה מטען בקלות ולהפעיל אותו עלינו", אמר דניאל. "לכן אנחנו בדריכות שיא. למה אנחנו עם כדור בקנה? כי אין גדר, הגדר היא אשליה".
כמה עשרות מטרים מאיתנו, בשטח הסורי, מתגלה מוצב מרכזי של אונדו"ף, כוח שמירת השלום של האו"ם בגבול ישראל-סוריה. פירמידת תלתליות חוצה בינינו. מאחרון חייליו של דניאל ועד למפקד האוגדה המרחבית – לאף אחד כאן אין תקווה בפקחים הללו של האו"ם. לאונדו"ף יש אפס השפעה על ההתבססות של חיזבאללה ואיראן בגולן הסורי.
"לחיזבאללה יש נוכחות רצינית פה, אם בגלוי ואם במסווה, ואנחנו מודעים ונערכים לכך", אמר סרן מזגיני. "אני בטוח שחיזבאללה עוקב ורואה את פעילויות צה"ל במרחב. התרעה או איום מגזרת לבנון עלולים להתממש פה במגוון תרחישים כמו הטמנת מטענים, צליפה וירי רקטי".
הנקודה הרגישה
רגע לפני החזרה לצד הבטוח יותר של תל סחייטא, המ"פ עוצר את התנועה. כמה עשרות מטרים לפני הלוחמים מזהיר הגשש מפני מבנה ישן ושבור שניצב בצדו המזרחי של ציר אלון, אך עדיין בשטח הישראלי. מדי פעם מגיעים אליו רועי צאן סורים, והריצה ממנו אל הרצועה המפורזת הדקה, ומשם לאדמה הסורית, קצרה ופשוטה.
זו נקודה רגישה. בעבר הלא רחוק התגלה במבנה הזה מצבור של אמצעי לחימה. לא רחוק מכאן נפצעו לוחמי אותו הגדוד מחטיבת הצנחנים בפיגוע מטען לפני שמונה שנים. וכמה קילומטרים מכאן, בכפר חאדר, הגיעו לפני פחות משנה צלפי חיזבאללה וניסו לירות על חיילי צה"ל – עד שסולקו בירי הרחקה.
הכלב שוב נשלח ראשון, סורק. הכוח יורד למצב כריעה וכולם מחפים את 360 המעלות. הרווחים נשמרים כמעט בכל שלב לאורך הפעולה, ובעיקר עכשיו. אם פעילי הטרור טמנו מלכודת לכוח של דניאל, סביר להניח שזו תהיה הנקודה – לקראת סוף הפטרול, כשהכוחות פחות דרוכים וקשה להבחין בחיילים מהצד הישראלי.
אחרי כמה דקות שקטות המבנה הנטוש מזוכה. החיילים יכולים להתקדם בחזרה אל תל סחייטא.
כשהם חוזרים למוצב הם מחלקים ביניהם את העמדות שמוצבות בין תעלות האבן, וקובעים גבולות גזרה בין הצמדים והחוליות. באחת העמדות נשלף רובה הצלפים והלוחם שנושא אותו ממקם אותו בין הפתחים.
בעוד שעה קלה, כשהשמש תשקע, הלוחמים יישארו כאן עם עצמם ומנות הקרב. בלילה המצמית יישמעו מרחוק הדי הפצצה, והם ינסו לזהות במשקפת שלהם את הבזקי התקיפה.
