אחרי שמונה חודשים בתפקיד מצא סוף סוף שר החינוך יואב גלנט הזדמנות לעשות כותרות על גבם של ארגוני החברה האזרחית. הרחקתם מבתי ספר היא ענף ספורט פופולרי אצל שרי חינוך בעשור האחרון וגלנט אינו יוצא דופן. העיתוי הפעם היה הרצאה של מנכ"ל "בצלם" שתוכננה בבית הספר הריאלי בחיפה, שגלנט ניסה – ונכשל – למנוע את קיומה.
האמתלה הייתה נייר עמדה שהפיץ בצלם ושקובע כי ישראל מקיימת אפליה שיטתית בין יהודים לערבים בכל השטח שבשליטתה. גלנט, בתגובה, דרש לאסור את כניסתו לבתי ספר של "ארגון המכנה את מדינת ישראל 'מדינת אפרטהייד'".
מדובר כמובן בתירוץ. הרבה לפני פרסום הנייר המדובר נחשב בצלם, כמו ארגונים אחרים בחברה האזרחית, ללא רצוי על ידי שרי חינוך מהימין, וללא לגיטימיים בעיני הימין בכלל. בסיבוב הקודם היה זה "שוברים שתיקה", שבתקופת נפתלי בנט במשרד החינוך אף הועבר חוק מיוחד על שמו – רק כדי למנוע ממנו ומדומיו גישה לכיתות. החוק לא הפריע לארגון להמשיך בפעילותו ומטרתו היחידה הייתה להדביק לו תדמית שלילית.
זה לא נייר עמדה כזה או אחר שמעביר את הימין על דעתו, אלא ההתעקשות לתעד, לדווח ולהזכיר לציבור הישראלי על המתרחש בשטחים תחת כיבוש שבהם מעבירים החיילים את מרבית תקופת השירות שלהם.
גלנט, כמו אנשי ימין אחרים, עושה הכל כדי שהציבור יידע כמה שפחות ויתעניין כמה שפחות. לימין אין עניין לקיים דיון פוליטי על השליטה הישראלית בשטחים ועל ההשלכות המוסריות, הפוליטיות והחברתיות שלה
נכון, רוב הציבור לא מתעניין במיוחד במה שנעשה בשטחים - בשמו וכביכול למען ביטחונו – אבל לרוב זה כי הוא פשוט לא יודע מה מתרחש שם. מי שראה בעיניו איך נראית הפרדה פיזית בין יהודים לפלסטינים במקומות כמו רחוב השוהדא בחברון, או כיצד חיות קהילות שלמות בדרום הר חברון תחת התעמרות בלתי פוסקת של מתנחלים קיצוניים, במיוחד בימים אלו, לא יכול שלא להזדעזע.
ואכן, גלנט, כמו אנשי ימין אחרים, עושה הכל כדי שהציבור יידע כמה שפחות ויתעניין כמה שפחות. לימין אין עניין לקיים דיון פוליטי על השליטה הישראלית בשטחים ועל ההשלכות המוסריות, הפוליטיות והחברתיות שלה. הציבור אמנם אדיש למתרחש שם, אך הוא גם אינו תומך בצורה נלהבת במדיניות הממשלה ובעמדות הימין בעניין זה: הישראלים לא עוברים לגור בהתנחלויות ולא מגיעים לאזורים אלה שלא לצורך. הסיפוח, שרק לפני שנה היה תוכנית הדגל של הימין, עבר מן העולם בקול ענות חלושה, מלווה באדישותו הדוממת של הרחוב הישראלי. הדרך היחידה של הימין להוציא את הציבור מאדישותו היא לעורר את הרגש הפטריוטי כנגד מי שמסומן כבוגד.
לכן, בכל פעם שארגונים כמו בצלם מבקשים לשפוך אור על מה שהישראלים מסרבים לדעת, הימין מנסה להשתיק אותם ולסמנם כבוגדים. גלנט מעדיף שידברו על הפרובוקציה מאשר על המהות. על נושאי המסר ולא על המסר.
מיקי גיציןצילום: אבי חיממלחמת וייטנאם ועד מלחמת לבנון, בכל פעם שנשמעת התנגדות למדיניות הרשמית, למציאות שאין בלתה, המתנגדים מיד מוקעים כבוגדים. אך במבחן ההיסטוריה לא פעם אלה ה"בוגדים" שיוצאים כשידם על העליונה ומתגלים כפטריוטים הגדולים ביותר.
השהייה המיותרת בלבנון הסתיימה כשהציבור הישראלי השתכנע שהיא לא תורמת לביטחונו, והאמריקנים הסיגו את כוחותיהם מווייטנאם בנסיבות דומות. די בהצצה למציאות החיים בשטחים כדי שהישראלים יבינו שמה מוצג לנו ומוצדק כצורכי ביטחון מסתיר כמויות אדירות של סבל מיותר שנגרם בשמנו, ואין בכך טיפה של ביטחון. וזה בדיוק מה שמפחיד את מי שמנסים להשתיק.
- מיקי גיצין הוא מנכ"ל הקרן החדשה לישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
