בית המשפט המחוזי בירושלים, הבוקר
(צילום: ניברן ברודקאסט)
ליאת בן ארי, המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית והתובעת הראשית בתיקי נתניהו, נשאה נאום פתיחה הבוקר (שני) עם תחילת שלב ההוכחות במשפטו של ראש הממשלה. נתניהו מואשם בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, ומשפטו מתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים. ראש הממשלה הגיע לבית המשפט, ולצדו הנאשמים הנוספים בתיקים, שאול ואיריס אלוביץ' ונוני מוזס.
"כולם שווים בפני החוק, וכל בני האדם שווים בפני המשפט ובפני השופט. גדול כקטן, עשיר כעני, מכובד כפשוט", אמרה התובעת בפתח הדיון, "ועוד נקבע בחוק יסוד: השפיטה; אין מרות על בית המשפט זולת מרותו של הדין". ynet מעביר משדר מיוחד עם עדכונים שוטפים מבית המשפט ומההפגנות שמחוצה לו.
"דברים אלה מושרשים במדינת ישראל, והם חלק מן המורשת המשפטית-דמוקרטית של המדינה", נאמה בן ארי, "לצערנו הרב, זו אינה הפעם הראשונה שבה מועמד בישראל לדין ראש וראשון לשרים. התיק שנמצא היום בפני בית המשפט הנכבד הוא תיק משמעותי וחמור בתחום השחיתות השלטונית. נאשם 1 הוא ראש ממשלת ישראל אשר על פי כתב האישום עשה שימוש פסול בכוח השלטוני הרב שהופקד בידיו, בין היתר, על מנת לדרוש ולהפיק טובות הנאה פסולות מבעלים של כלי תקשורת מרכזיים בישראל, לשם קידום ענייניו האישיים לרבות עת לנגד עיניו עמד רצונו לשוב ולהיבחר". לקריאת נאומה המלא של התובעת לחצו כאן.
נתניהו בבית המשפט - הפגנות נגדו ובעדו
(צילום: בראל אפרים, משה מזרחי, משי בן עמי)
"נאשמים 2-4 הם אנשי עסקים מרכזיים ומשמעותיים במשק הישראלי ששלטו בכלי תקשורת", אמרה בן ארי, "כתב האישום שהוגש לבית המשפט הנכבד כולל שלושה אישומים ממוקדים ומתוחמים. הוא מבוסס על מארג ראיות רחב הכולל ראיות ישירות ונסיבתיות. חומר הראיות מבוסס גם על סוג ייחודי של ראיות - הקלטות של שיחות וכן מסרונים והודעות וואטסאפ מזמן אמת. כל אלה יוכיחו בצורה מלאה וברורה את האמור בכתב האישום.
"ראיות התביעה יוצגו באולם זה לבית המשפט הנכבד, ובאי כוח הנאשמים יעשו מלאכתם בהגנה על לקוחותיהם. לא ניתן להתעלם מכך שכבר משלב החקירה, עבור דרך השימוע, ועד לדיונים בבקשות המקדמיות, ההליך הפלילי הקונקרטי הזה מהדהד גם בזירה הציבורית וגם בזירה התקשורתית. אולם כבר עתה ייאמר המובן מאליו, כתב האישום מונה עובדות ברורות, ומייחס לנאשמים המנויים בו, ורק להם, ביצוע עבירות פליליות. עם פתיחת פרשת התביעה בתיק, ולפני שנקדים מילות פתיחה הנוגעות לאישומים גופם, לא למותר להזכיר מושכלות יסוד: המקום היחיד שבו יש להוכיח את עובדות כתב האישום הוא במסגרת ההליך המשפטי הזה ובפני בית המשפט. הכללים היחידים שיחולו על בירור אשמתם של הנאשמים בהליך, הם הכללים הרגילים הקבועים בדין".
בן ארי המשיכה: "שלושה דברים ייחודיים לתיק זה. הראשון - החוט המקשר בין האישומים. האישומים, ובעיקר השניים הראשונים אך לא רק, עוסקים באותם העולמות - כוח שלטוני שיש לראש הממשלה, אנשי עסקים מרכזיים המחזיקים בגופי תקשורת, מערכות בחירות, רצונו של נאשם 1 להשיג סיקור תקשורתי מוטה לטובתו. האישומים עוסקים בנקודת המפגש, בהצטלבות, בין רצונם של אנשי העסקים ליהנות מן הכוח השלטוני העצום שבידי ראש הממשלה, עם רצונו של ראש הממשלה לייצר לעצמו דלת פתוחה להשפעה על גופי התקשורת המרכזיים של מדינת ישראל.
"שני האישומים הראשונים הם בעלי מאפיינים דומים, הן במהותו של עובד הציבור, הן בסוג המתת, והן בתקופות בהן בוצעו לכאורה העבירות. נאשם 1 השתמש בכוח השלטוני שלו – כראש הממשלה, כמחוקק וכרגולטור – כדי לגרום או לנסות לגרום לכלי תקשורת לסקר ולדווח בצורה שונה מכפי שהיה עושה, והכל במטרה לקדם את עניינו האישי", אמרה התובעת, "כמיהתו של נאשם 1 לזכות בבחירות של ראשית שנת 2015, והחשיבות שהוא נתן לסיקור התקשורתי על תוצאות הבחירות, הביאה אותו לפנות לאנשי עסקים מרכזיים, בעלים של כלי תקשורת, ולא לעיתונאים או לעורכים, במטרה להשיג סיקור מוטה לטובתו, ובכך להשיג את התוצאות הרצויות לו.
"השני - מפגש האינטרסים הייחודי. כתב האישום עוסק באנשי עסקים שהחזיקו בגופי תקשורת, נאשמים 2-4 ,אשר ביקשו מנאשם 1 בקשות שרק נאשם 1 יכול היה להיענות להן", אמרה בן ארי, "אין עובד ציבור או נבחר ציבור בלתו של נאשם 1 שהיה בכוחו השלטוני לספק לאנשי עסקים אלה את מה שהיה דרוש להם. נאשם 4 ביקש חוק שבכוחו של ראש הממשלה היה לקדם עבורו. נאשמים 2-3 ביקשו רגולציה ואישורים שרק נאשם 1, בסמכויות הייחודיות שלו, יכול היה להעניק להם. נאשם 1 ביקש מנאשמים 2-4 דברים שרק הם יכלו לספק לו. בשני האישומים הראשונים, הוא לא ביקש כסף, או טובות הנאה חומריות אחרות, כפי שאנו מכירים מתיקי שחיתות אחרים, וכפי שעולה בענייננו באישום השלישי. אבל הייתה זו עבורו מתת משמעותית ביותר, שנאשם 1 ייחס לה חשיבות קריטית".
"נאשם 1 ביקש כי נאשמים 2-4 יפעילו את שליטתם העסקית בגופי התקשורת שבבעלותם ויאפשרו לו לממש את רצונותיו ומאווייו בתחום הסיקור התקשורתי", היא המשיכה, "נאשם 1 סחר בכוחו השלטוני מול אנשי עסקים המחזיקים בגופי תקשורת. כל זאת על מנת שבכל עת שיהיה בכך צורך, גופי התקשורת החזקים יעמדו לרשותו, והוא יוכל לזכות בבחירות ולהשפיע על מעמדו הציבורי. כאן המקום להעיר כי אמנם עניינו של האישום השלישי הוא בטובות הנאה חומריות, אך כי גם איש העסקים מתיק 1000, מילצ'ן, החזיק בגופי תקשורת, והדבר בא לידי ביטוי באישום השלישי ביחס לאירוע מיזוג קשת-רשת.
"השלישי - חשיפת הסמוי מן העין. באישום השני, המכונה תיק 2000 ,יש הצצה נדירה אל מה שקורה בחדרי חדרים. האירועים באישום הזה ממחישים את הלך הרוח והמחשבה של נאשם 1 ומבהירים עד כמה היה עמוק הצורך או הרצון שלו להשיג שליטה בגופי התקשורת. חרך הצצה נדיר זה ממחיש מה ביקש נאשם 1 מנאשם 4, איש העסקים המחזיק גוף תקשורת, ועד כמה רחוק היה מוכן ללכת בשבילו. כפי שנראה, דרך מחשבה זו של נאשם 1 תלווה אותנו גם באישומים האחרים", טענה התובעת, "הראיות המתעדות את השיח בין הנאשמים בזמן אמת מלמדות גם מה מוכן היה איש העסקים להציע לנאשם 1 על מנת לקדם את האינטרסים העסקיים כבדי המשקל שלו.
"קלטות השיחות המהוות את התשתית הראייתית לאישום השני, הן ראיות יוצאות דופן בתיקים מסוג זה", היא הוסיפה, "הן בעלות משמעות גם לאישום הראשון משום שמדובר בתיעוד ישיר, מזמן אמת, של נאשם 1 המקבל הצעת שוחד מפורשת וממשיך ונושא ונותן על קידום האינטרסים ההדדיים שלו ושל נאשם 4, והכול, באותו מועד ממש שבו מתרחשים גם חלק מאירועי האישום הראשון. יש גם לראות את האישומים הראשון והשני על רקע ציר הזמן. מה שעומד לנגד עיניו של נאשם 1 באותם ימים בהם הוא מקיים את הקשרים המושחתים, הן הבחירות שבפתח, והמשמעות הרבה שיש לגופי התקשורת בתקופת בחירות".
"שני האישומים הללו משלימים זה את זה ומחזקים זה את זה", אמרה בן ארי, "בנוסף, יש בתיק זה שלושה עדי מדינה - מהכוורת הקרובה ביותר לנאשם 1. הראשון הוא מי ששימש ראש הלשכה; השני הוא מי ששימש כיועץ התקשורת; והשלישי הוא מי שהיה איש אמונו ומונה לכהן כמנכ"ל משרד התקשורת. לא נתייחס עתה לתוכן עדותם, משום ששלושתם יופיעו בפניכם ויעידו, אך נאמר כבר עתה כי מעבר לעובדות שאלה יעידו עליהם יש בידם לספק תמונה, המבוססת על היכרות אישית עמוקה של התנהלות נאשם 1 ביחס לעולמות שניצבים בבסיס כתב האישום – תקשורת, אנשי עסקים ובחירות; ועל כל אלה – גם טובות הנאה אישיות מתמשכות במהלך הזמן".
בסיום דבריה אמרה התובעת: "כמקובל בתיקים כלכליים רחבי היקף, הוכחת האישומים נעשית לרוב על בסיס תצריף הראיות כולן ולא על בסיס ראיה אחת או עד כזה או אחר. כפי שהודענו לבית המשפט אנחנו מתחילים בהבאת הראיות המבססות את האישום הראשון בכתב האישום, אולם יש לשים לב כי חלק מעדי התביעה יעידו על יותר מפרשה אחת, חלק מעדי התביעה שמאלו שיעלו על דוכן העדים אינם עדי תביעה קלאסיים. חלקם בעלי קרבה בדרגות שונות לנאשמים – קרובי משפחה, חברים או עובדים של הנאשמים. נוסף לכך, הסערה הציבורית האופפת את ניהול התיק בוודאי אינה פוסחת על העדים במשפט. הללו יודעים היטב שכל מילה שלהם על הדוכן מסוקרת באופן מסיבי. ברי, כי עובדה זו עצמה מוסיפה לכובדו יוצא הדופן של המשפט שלפנינו".
בן ארי סיכמה: "פתחנו ואמרנו כי הכול שווים בפני החוק, כך בדין המהותי וכך גם בכל הנוגע לסדרי הדין. האתגר שעומד בפנינו בפרשת התביעה הוא להביא בפני בית המשפט את הראיות להוכחת כתב האישום באופן פשוט, נהיר וככל האפשר נקי מרעשי רקע מיותרים. המשימה המוטלת על כתפינו היא משימה נכבדה ומשמעותית, אולי יוצאת דופן בחשיבותה. מבוקשנו הוא לייצג את האינטרס הציבורי, הנפגע מהשחיתות השלטונית ולפעול לעשיית צדק ובירור האמת באמצעות הבאת תופעות השחיתות השלטונית שהתגלו בתיק זה לדיון והכרעה במקום הראוי לכך - בפני בית המשפט הנכבד. זו מטרתנו וכך נעשה".
עורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב-סבאג ממשרד שינמן נגב ניב, המייצגות את נוני מוזס, מסרו בהתייחסות לדברי התובעת: "המאשימה כרכה בדבריה בין פרשת 2000 ופרשת 4000. מדבריה, עולה כי האישום בפרשת 2000 הוגש כדי לתמוך באישום בפרשת 4000. אלא שמדובר בשתי פרשות שונות לחלוטין״.
"על פני הדברים - אין הגיון בייחוס עבירת הצעת שוחד למוזס – בנסיבות בהן מי שיזם את הפגישה, כמו את יתר הפגישות, היה נתניהו. אנחנו נוכיח במשפט שלא היתה הצעת שוחד מצד מוזס, ויש מקום לזכותו מהעבירה בה הואשם. משהגיעה המאשימה למסקנה כי אין מקום להעמיד לדין את נתניהו, כעובד ציבור, בעבירת בקשת שוחד, למרות שהסיקור היה חשוב לו - לא היה מקום להעמיד לדין את מוזס בעבירת הצעת שוחד, על כל המשתמע מכך", נמסר.
