בציבור לא קטן בישראל נשמעת לאחרונה הטענה שישראל היא דיקטטורה, או "בדרך לדיקטטורה". הסיסמא הזו לא עולה רק בהתלהטות ההפגנות ברחובות, אלא גם בטורי עיתונות וגם מפי אנשים מיושבים לכאורה. אבל הטיעון הזה מעיד במקרה הטוב על היסטריה חסרת פרופורציות, ובמקרה הרע על בורות נוראית ומביכה.
המונח "דיקטטורה" מציין שלטון יחיד או מעטים, האוחזים באופן ריכוזי בכל זרועות המשטר: הממשלה, הכנסת, בתי המשפט, התקשורת. זהו שלטון שבו למתי מעט יש יכולת לקבל את כל ההחלטות ולאכוף אותן ללא עוררין. בישראל אין היום, וספק אם היה אי פעם, כולל בימי דוד בן גוריון, שום דבר שמתקרב לדיקטטורה. אפילו לא ברמז.
ראש הממשלה בנימין נתניהו לא רק שלא שולט ברשות השופטת, אלא שלאורך שנים הוא בלם כל ניסיון לעשות רפורמה על מנת לאזן את הכוח שלה מול הרשויות האחיות. נתניהו בוודאי גם לא שולט בכנסת, ולראייה היה זקוק לשלושה סיבובי בחירות לשם השגת קואליציה שעטנזית שקיצצה לו את הכנפיים בהסכם עם רוטציה.
אפילו בממשלה שבראשה הוא עומד הוא לא שולט, נוכח הסכם קואליציוני המחייב התנהלות פריטטית, כשהשותפים מכחול לבן אוחזים בסמכויות וטו על כל נושא מהותי. לא דיקטטורה, לא דובים ולא יער.
אז אולי יש מגמה זוחלת לעבר דיקטטורה, נוכח תקנות שעת חירום שמכוחן מוגבלות הפגנות? גם בעניין הזה ההיסטריה מאפילה על העובדות. עם תחילת הטיפול במגפת הקורונה, הגביל בג"ץ את סמכותה של הממשלה בהתקנת תקנות המגבילות פעילות, לרבות בשל שיקולים של חופש העיתונות. חלק מסמכויות הממשלה הוכפפו לוועדת הקורונה שקמה בכנסת, והסמכות להגביל התקהלות, לרבות הפגנות, היא באמצעות הכנסת.
דהיינו, לרשות המבצעת יש היום פחות סמכויות מאשר היו לה לפני חצי שנה, וראש הממשלה מוגבל יותר מאשר היה לפני שנה, היות והוא כפוף להסכם קואליציוני המחשק את פעילותו ומכפיף אותו להסכמות עם כחול לבן. לא רק שאין התקרבות לדיקטטורה, אלא שהמגמה הפוכה.
עד כמה נתניהו, הדיקטטור לכאורה, מקוצץ כנפיים? בניגוד לעבר, הוא מוגבל ביכולתו למנות בעלי תפקידים בכירים. הוא גם לא הצליח להעביר הגבלות טריוויאליות כמו סגירת חדרי כושר מאחר שוועדת הקורונה בכנסת, בראשות ח"כ יפעת שאשא-ביטון (מהליכוד!) מנעה זאת ממנו, וממשיכה גם כיום בקו עצמאי. השר לביטחון פנים, המקורב לראש הממשלה, אף כשל בהצגת מסמך משפטי מטעמו לאור התנגדות היועמ"ש, שבאופן שוטף מטיל מגבלות וקובע מסמרות לממשלה בעניינים שונים.
ההפגנות נגד בנימין נתניהו, אתמול
(צילום: שמוליק דודפור, עמית הובר)
נתניהו מודל 2020 הוא ראש ממשלה חלש מבעבר מבחינת סמכויות ויכולת אישור החלטות שבהן הוא מעוניין. נכון, יש הגבלה על הפגנות, כמו ברוב אירופה. האם שבדיה רודנית בגלל ההגבלות? נורבגיה? צרפת? אין להגבלות האלו, שאושרו בכנסת, שום קשר לדיקטטורה, אלא בדמיון הפרוע של נביאי זעם אפוקליפטיים הפועלים ממניעים פוליטיים.
הטענות לדיקטטורה הן מופרכות, בבחינת קריאת יום כלילה. ההשוואות לפוטין וארדואן לא מלמדות דבר על נתניהו, אבל מלמדות הרבה על בורותו של המשווה. בעיקר מדובר בתעמולה זולה של גורמים פוליטיים העושים חיל בשטיפת התודעה לעשרות אלפי ישראלים, שהם בבואה של מקביליהם מהמחנה הנגדי המכונים בזלזול "ביביסטים".
יש טענות ראויות נגד התנהלות הממשלה בתקופת הקורונה, אבל דיקטטורה אינה אחת מהן. טענה מופרכת זו לא רק שאינה מועילה, אלא שהיא פוגעת. היא גוררת תגובת נגד (מוצדקת) במקום לדון בבעיות האמיתיות. היא יוצרת רטוריקה אלימה שלא מובילה דיון אפקטיבי. היא מרדדת את השיח לסיסמאות חלולות במקום לעסוק במהות. טיעון זה שמור לשוטים ואופורטוניסטים פוליטיים, לא למי שמעוניין לקדם שיח ענייני.
- עו"ד דורון נחמיה הוא ממייסדי "נתיב בליכוד" ועמותת "האינטרס שלנו"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
