אפריל 2021: ראש הממשלה יושב בלשכתו ושובר את הראש על איוש המשרדים העתידיים. איך יצליח לחלק את השלל בין שותפיו הרבים בקואליציה, כך שכולם יהיו מרוצים? ואז עולה במוחו רעיון מבריק: את משרד הבריאות יחלק לשניים. משרד אחד לענייני קופות החולים, ומשרד שני לענייני בתי החולים. את משרד הביטחון הוא כבר יחלק לשלושה: המשרד לביטחון היבשה, המשרד לענייני ביטחון האוויר ומשרד הים. הרי כבר היה משרד המים, לא?
זה היה יכול להיות משעשע, אם זאת לא הייתה המציאות הכואבת. כי היום, במדינת ישראל, בשיא משבר כלכלי מהחמורים שחווינו, הסמכויות הנוגעות לתחום התעסוקה, אחת הדאגות הקיומיות המרכזיות של האזרחים ושל המשק, מחולקות בין שישה משרדים ויחידות ממשלתיות. רק אחד מהם הוא משרד העבודה שאותו עזב לפני שבוע איציק שמולי, יחד עם החיים הפוליטיים.
מי אחראי על התעסוקה בממשלה? בעצם, מי לא? משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, שאמון על תחום ההכשרות, שילוב אוכלוסיות בשוק התעסוקה ומעונות היום – אל תשאלו למה; שירות התעסוקה – שהועבר למשרד הכלכלה, תוך כדי המשא ומתן הקואליציוני האחרון; רשות ההשקעות במשרד הכלכלה; רשות החדשנות; המועצה להשכלה גבוהה; וכמובן משרד האוצר, שמחליט על התקציבים וגם הקים לאחרונה מינהלת הכשרות מקצועיות משלו.
אין-ספור תוכניות תאומות במשרדים שונים, תחרות לא מועילה, חוסר תיאום, בזבוז זמן, בלבול אדיר מצד דורשי העבודה ומחפשי ההכשרות וההסבות וכן מצד מעסיקים, ומעל הכל – בזבוז כסף ואנרגיה ממשלתית
תוצאת הביזור והפיזור? אין-ספור תוכניות תאומות במשרדים שונים, תחרות לא מועילה, חוסר תיאום, בזבוז זמן, בלבול אדיר מצד דורשי העבודה ומחפשי ההכשרות וההסבות וכן מצד מעסיקים, ומעל הכל – בזבוז כסף ואנרגיה ממשלתית.
מה צריך לעשות? פשוט מאוד: קודם כל שר, שיהיה כל כולו מושקע בנושא התעסוקה. שנית, לאחד, תחת קורת גג ממשלתית אחת, את כל תחום התעסוקה. לאפשר עבודה סימביוזית בין היחידות השונות. לשדר למשק, למובטלים ולעסקים, שיש כתובת אחת למחפשי העבודה ולמחפשי העובדים. לעשות עבודת מטה פנים-משרדית ולבנות תוכנית לטווחי הזמן השונים: קצר, בינוני וארוך. לפשט את ההליכים. לבנות אסטרטגיה.
זה לא יכול לקרות כאשר ארבעה משרדים ועוד יחידות סמך עובדים בנפרד. יודעים מה? זה יכול היה לעבוד כשהיינו בשוק של תעסוקה מלאה, עם אחוזי אבטלה כמעט אפסיים. אבל כיום, כשאנחנו מתמודדים עם מספר שיא של מובטלים, כשאנשים רוצים לחזור לשוק העבודה אבל לא יודעים איך, כשמפוטרים משוועים להסבה מקצועית מבולבלים במקרה הטוב, או בכלל לא יודעים על האפשריות העומדות לרשותם במקרה הרע, זה פשוט לא עובד.
המצב מצריך שר עבודה במשרה מלאה. הדרישות: ראש פתוח, יכולת הובלת תהליכים, ראייה אסטרטגית, ומוכנות לעבוד הרבה שעות נוספות.
- ללי דרעי היא מנהלת קידום מדיניות ושותפויות בעמותת "121 – מנוע לשינוי חברתי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
