מכתב ההתפטרות של פרופ' איתמר גרוטו ממשרד הבריאות לא בא בהפתעה למי שמכיר אותו. כבר חודשים ארוכים שהוא מעוניין לסיים את דרכו במשרד ולצאת לדרך חדשה. רחוק מהדם הרע שליווה את עבודתו תחת המנכ"ל הקודם, משה בר סימן טוב, ומיד ימינו פרופ' סיגל סדצקי, רחוק מהביקורת הציבורית הבלתי פוסקת על ניהול משבר הקורונה, רחוק מהעימותים הבלתי נגמרים עם הפוליטיקאים ועם האינטרסנטים השונים.
הפרישה של גרוטו, האחרון בשרשרת של מנהלים מוכשרים ומסורים שעזבו את המשרד בחודשים האחרונים, מעידה על ההתמודדות הסיזיפית שהיא מנת חלקם של אנשי המשרד הקטן והמקצועי הזה מאז פרצה הקורונה לחיינו. הם עושים לילות כימים בניסיון לעמוד במטלה האדירה: להכין את מערכת הבריאות לקליטת אלפי חולים קשים, לגייס כוח אדם רפואי וסיעודי, להשיג תקציבים ולהסביר לציבור שוב ושוב עד כמה קריטי התפקיד שלו במלחמה הזו. ובעיקר - לנסות לצמצם פערים אדירים בין הרצוי למצוי תוך שבועות ספורים.
לעובדים המסורים האלה, שאת רובם אנחנו אפילו לא מכירים, אין יום ואין לילה כבר תשעה חודשים. גם אם התוצאה לא תמיד מספקת, לאף אחד מהם אין חיים פרטיים בתקופה הזו. המשבר הזה פוגע במשפחות שלהם, בבני הזוג ובילדים, לא פעם הוא פוגע בבריאותם. הם עובדים בחירוף נפש אמיתי במערכה גורלית, שיש בה מעט מדי חיילים, למען מטרה מקודשת אחת: הצלת חיי אדם.
לגרוטו, שמעטים בלבד הכירו את שמו קודם, יש זכויות רבות בבריאות הציבור בישראל. הוא קידם את רפורמת הקנביס, היה שותף לסיום המוצלח של משבר הפוליו ופעל לסימון המזון
אבל העבודה הקשה שלהם לא זוכה להערכה. במקום זה יורדים עליהם, מכנים אותם פקידים ומבטלים את דעתם ואת ההחלטות המקצועיות שלהם. איש לא אומר להם או עליהם מילה טובה. בזמן שהם פועלים בתנאים בלתי אפשריים לנסות לצמצם את נזקי הקורונה, החיצים ממשיכים להיות מוטחים בהם כל העת. לא פלא שקשה להם להחזיק מעמד.
לגרוטו, שמעטים בלבד הכירו את שמו לפני המגפה הנוכחית, יש זכויות רבות בבריאות הציבור בישראל. הוא קידם את רפורמת הקנביס, היה שותף לסיום המוצלח של משבר הפוליו ופעל לסימון המזון. אף שהצהיר על עצמו שיש לו פתיל קצר, הוא היה זה שפנו אליו ברגעי קונפליקט לנסות לפשר ולגשר על הפערים. חשוב לא פחות: הוא עזר לאנשים שפנו אליו במצוקה, גם כשלא קראו להם טדי שגיא.
את כל זה הוא עשה ביושר, בנועם ובצנעה. בלי רוח וצלצולים. הוא היה שחקן נשמה אמיתי, שהאמין בכל מאודו בצדקת דרכו של המשרד והזדהה איתו. אבל הנשמה שלו נשחקה בין האגו, האגרסיביות והתככים שסבבו אותו בחודשים האחרונים. המערכת לא ידעה לשמור עליו, פשוט כי לא מספיק אכפת לה לשמור על אנשים טובים.
העזיבה שלו פוערת חלל נוסף בהנהלת משרד הבריאות, בתקופה שבה כל כוח נדרש. אפשר לנחש שאיש לא ימהר להחליף אותו שם. אף איש מקצוע שיש לו אלטרנטיבות ראויות לא ממהר לעבוד במשרד הקטן והמקופח הזה, בטח לא באמצע מגפה. גם מי שכבר מונה במהלך המשבר הבריאותי הגדול ביותר שידע העולם במאה האחרונה הובא מתוך אילוץ, בעיקר כי לא ניתן היה לגייס מועמדים יותר אטרקטיביים.
ללא גרוטו, ואנשי המקצוע הטובים שעזבו אותו לפניו, משרד הבריאות הוא משרד חלש ונשלט יותר. מעכשיו יהיה קצת יותר קל לפוליטיקאים לעשות בו כרצונם. כשזה יקרה, קול אחד פחות יצעק.
- שרית רוזנבלום היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
