היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים צוין השנה בלב כבד. נשים נתונות בסכנה בבתינו וביישובינו, במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי. במקום שנעסוק בשוויון מגדרי בחברה הערבית-פלסטינית בישראל, השיח על מעמד האישה נסוב בעיקר על אלימות כלפי נשים.
עלינו לזכור שהאישי הוא הפוליטי: אלימות כלפי נשים אינה סוגיה אישית אלא פוליטית ולאומית, ועל כולנו להשתתף במלחמה נגדה ולדרוש שיינקטו צעדים ברמה הלאומית, הפוליטית והחברתית. יותר מאי פעם נדרשת ההנהגה להציב את הנושא בראש סדר העדיפויות שלה כדי לחולל שינוי. כמי שמבקשים עצמאות לעם הפלסטיני, לא נוכל להביא להישגים פוליטיים במנותק מפרויקט שיבטיח לנשים ולכלל הציבור הגנה, חיים בכבוד וחירויות אישיות.
העובדה שעדיין אין בנמצא תוכנית לצדק חברתי מעמיקה את הכאוס בטיפול בנושא האלימות והפשע נגד נשים. לנוכח אוזלת היד של המשטרה ושל הרשות השופטת, על החברה הערבית בישראל להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי, מתוך אחריות וכדי שלא נשמש חממה לפושעים שבינינו. עלינו לפעול בהיבט החינוכי בקרב תלמידינו ובמרכזי התרבות, ולהיאבק לשחרור החברה מעול השוביניזם.
עלינו להביא לכך שהאישה תחיה את חייה בחופש ובביטחון, ותהיה שותפה אמיתית במרחב הפרטי והציבורי. זהו מאבק קריטי, ובלעדיו לא נוכל להתקדם ולהשיג שום מטרה
עלינו לשאול שאלה פשוטה: מה נדרש לעשות על מנת להטמיע ערכים תרבותיים ואנושיים שיביאו אותנו אל הצדק? כיצד נוכל ליצור מציאות חדשה המתנגדת לכל צורות האפליה והאלימות כלפי נשים?
- החינוך של גבר ערבי אלים מתנגש במציאות. התוצאה טרגית / עו"ד שקיב עלי
הרצח של ופאא עבאהרה בנובמבר האחרון הראה בבירור את הכישלון המוסדי של ישראל בהתמודדות עם אלימות ופשע בחברה שלנו, בפרט נגד נשים. ופאא ביקשה באומץ רב לצאת ממעגל האלימות. היא צפתה את הסוף הקשה והכואב שציפה לה ורצתה להגן על עצמה ועל ילדיה. היא לא שתקה לנוכח חוסר הצדק והאלימות אלא פנתה לכל הגורמים שהיו אמורים להגן עליה, אך גילתה שהמשטרה והרשות השופטת מתייחסות לנשים ביהירות ובזלזול. עלינו לשנות את התייחסותנו למציאות מסוכנת זו ולחייב את ישראל להתייחס ברצינות למקרים של אלימות במשפחה.
כערבים-פלסטינים אזרחי ישראל, מערכת היחסים שלנו עם משטרת ישראל היא מורכבת, אולם יש לחשוף את חוסר האונים המערכתי במשטרה באמצעות לחץ ציבורי. גם מערכת המשפט מתנהלת בנושא זה באופן מסוכן מאוד, במיוחד היחס המקל של שופטים כלפי גברים אלימים. האם הם מבינים את חומרת המעשים? האם השופטים בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי המשפט השרעיים עברו אי פעם השתלמויות העוסקות באלימות נגד נשים?
לפנינו עדיין עבודה רבה. יש להפעיל בבתי הספר תוכנית חינוכית למיגור אלימות כלפי נשים. חינוך מגדרי צריך להפוך למקצוע חובה מהגן ועד התיכון, כי החינוך הוא כלי חשוב לכינון עתיד טוב יותר.
נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא אלימות כלכלית נגד נשים. במקרים רבים ההון של המשפחה נתון בשליטתו הבלעדית של הגבר, ולכן אנו רואים נשים החוזרות למעגל האלימות רק מתוך המחסור הכלכלי הקשה שהן נתונות בו.
ולבסוף, הגיע הזמן להתמודד גם עם אלימות מינית, לחדול להסתיר את הנושא, לשבור סוף סוף את קשר השתיקה ולחשוף את הפוגעים.
לנשים יש זכות לחיות מחוץ למעגל האלימות – המילולית, הפיזית, המינית והכלכלית. גם לאישה, כמו לגבר, יש זכות לחופש, לחיים ולביטחון. גישה זו צריכה להיות משותפת לכל אדם החפץ חיים והמבקש לחיות בחברה משגשגת: עלינו להביא לכך שהאישה תחיה את חייה בחופש ובביטחון, ותהיה שותפה אמיתית במרחב הפרטי והציבורי. זהו מאבק קריטי, ובלעדיו לא נוכל להתקדם ולהשיג שום מטרה.
- ניבין אבו רחמון הייתה ח"כ במפלגת בל"ד. המאמר המלא התפרסם באתר החדשות "ערב 48". גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: צאלח עלי סואעד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
