ח"כ רדיר כמאל מריח הגישה הצעה לתיקון חוק הלאום באופן שיעוגנו בו ערך השוויון, הערבית כשפה רשמית שנייה ופיתוח ההתיישבות לטובת כלל התושבים, ערבים כיהודים. ההצעה נפלה בשבוע שעבר כבר בקריאה ראשונה. בעוד שח"כ מריח הדרוזית סברה עם מפלגתה "יש עתיד" שדי בתיקונים המוצעים כדי להבטיח את זכויות הערבים לשוויון מבלי לפגוע באופי היהודי של המדינה, הרי שהרשימה המשותפת לא השתתפה בהצבעה שבאה להטיב עם בוחריה, וטענה שהצבעה תנציח את זכות העם היהודי לבדו על ארץ ישראל באופן השולל מניה וביה את זכות הערבים להגדרה עצמית לאומית.
בנובמבר אמור הרכב 11 שופטים בבג"ץ לדון ב-15 עתירות שהוגשו על ידי יחידים וארגונים לביטול חוק הלאום או תיקונו והכללת השוויון בו (גילוי נאות: הח"מ עתר נגד החוק).
ואכן, החוק מיותר נוכח העובדה שממילא ליהודים רוב מוחץ בארץ (80%) שלעולם לא יתהפך. כמו כן, צודקת הרשימה המשותפת בדרישתה לביטול החוק, לפחות אותם מרכיבים הפוגעים ומשפילים את הציבור הערבי. הגדרת ישראל "כמדינת הלאום של העם היהודי" לבדו, תוך ייחוד הזכות להגדרה עצמית רק לעם היהודי "נטו", הפכה בן לילה את כל מי שאינו יהודי לנתין זר שהוצא מחוץ למגרש הישראליות: מחד, למעשה, הפסיקה ישראל להיות מדינתו, ומאידך הוא נעדר כל זהות לאומית אחרת. לפתע הפך הערבי לעב"ם.
הזרמים בחברה היהודית גורמים לה להקצין ימינה באופן המקטין באופן דרמטי את הסיכוי לביטול חוק הלאום. אפילו כחול לבן, שהבטיחה לפני הבחירות לציבור הדרוזי, קבל עם ועדה, שתפעל לתיקון החוק, שינתה לפתע את עורה. לא רק שהיא לא ביקשה לכלול את ההבטחה בהסכם הקואליציוני עם הליכוד, אלא אף שלא השתתפה בהצבעה על תיקון החוק. כל זאת על אף שכחול לבן, בין השאר בזכות ח"כ מריח, גרפה כמעט מחצית מקולות העדה הדרוזית (כ-23 אלף קולות, 47.8% מהמצביעים).
ח"כ רדיר כמאל מריח על חוק הלאום
(צילום: ערוץ הכנסת)
בינתיים, מדי יום ביומו מחלחל החוק לציבור באופן המנציח ומקבע את תחושת העליונות והיוהרה של היהודי כלפי הערבי. משום כך, ועוד בטרם יעמיק החוק את שורשיו, היה ראוי כבר עתה להבטיח בו את ערך השוויון.
ח"כ מריח דיברה על תרומתה הבלתי מתפשרת של העדה הדרוזית לביטחון ישראל, על שלושת טייסי הקרב שיצאו ממנה, על החללים שהקריבה, ובכל זאת דחה הרוב היהודי את ההצעה. ואם התיקון כשל בצורה כה צורמת, כך יקרה, קל וחומר, לגבי ביטולו.
יום קודם להצבעה אמר ח"כ מיקי זוהר שהוא בעד תיקון החוק עבור העדה הדרוזית בלבד. היו בעבר הצעות כאלה, והן נדחו מכל וכל על ידי קצינים משוחררים, על ידי הח"כים אכרם חסון ורדיר נריח, ועל ידי כל העדה. מבחינת הדרוזים, לא מתקנים חצי עוול על חשבון ציבור אחר.
ועדיין, על רקע כל אלה אני תוהה איך תצליח המשותפת להביא לביטול החוק. ההליכה עם הראש בקיר בגישת "הכל או לא כלום" תסתיים ב"תפסת מרובה לא תפסת כלום". זו טקטיקה שהוכיחה את כישלונה לאורך כל ההיסטוריה של מדינת ישראל, מתוכנית החלוקה ועד הלום.
היה ראוי אילו נטלה הרשימה המשותפת את המושכות ועמדה בחוד החנית לתיקון החוק על ידי הכללת התיקונים המוצעים על ידי ח"כ מריח, מבלי שהדבר ייחשב כהסכמה לשאר מרכיבי החוק, אך במקביל להמשיך ולהיאבק בכל החזיתות לביטולו. בבחינת פצוע ולא הרוג, ועם חצי תאוותה בידה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
