ולדימיר ורפאל רובין היו פעוטות כשפרצה מלחמת העולם השנייה. אחרי שעירם נכבשה על ידי הנאצים דרכיהם נפרדו ומאז שניהם חשבו שכל המשפחה נספתה בשואה. אבל באחרונה השניים, כשהם בשנות ה-80 לחייהם, סוף סוף מצאו זה את זה, וכעת הם מחכים לאיחוד מרגש בישראל, כשוולדימיר יוכל לטוס לכאן מביתו בארה"ב.
"התקשרתי לרפאל, שנינו מאוד התרגשנו, הוא סיפר לי על הילדים שלו והנכדים שלו, הם כבר 15 איש", אמר אתמול ולדימיר רובין. "כל חיי חשבתי שאין לי עוד משפחה חוץ מילדיי, עכשיו גילינו שיש לנו משפחה גדולה בישראל".
רפאל רובין סיפר שהוא ובן דודו נולדו בעיר חרסון באוקראינה. הוריהם עבדו במפעלים באזור והמשפחות היו קרובות, עד שבאוגוסט 1941 הנאצים כבשו את המקום. לאחר הכיבוש הצטוו יהודי העיר לענוד טלאי צהוב, למסור את דברי הערך שלהם לשלטונות ולהתייצב לעבודות כפייה. עד תחילת ספטמבר כבר רצחו הגרמנים כ-600 מיהודי העיר, אולם חלק מהיהודים הספיקו להימלט ממנה מבעוד מועד.
"כשפלשו הנאצים הם תכננו לטהר את כל האזור מיהודים", המשיך וסיפר רובין. "חלק מהיהודים נתלשו באכזריות ממקום מגוריהם והועברו למזרח אירופה, חלק ברחו, ומי שנשאר נרצח". כאן מתפצלות דרכם של בני הדודים: רפאל הועבר לבית יתומים בטשקנט שבאוזבקיסטן ובהמשך עלה לארץ והקים משפחה, ואילו ולדימיר ברח מזרחה ובהמשך הגיע לארה"ב שם הוא מתגורר עד היום.
מפגש זיכרון בסלון עם שורדת השואה אינס צדוק
(צילום: ליהי קרופניק)
השניים חשבו שרק משפחתם שרדה, עד שבנו של ולדימיר, שמעון, החליט לחקור את הסיפור המשפחתי. שמעון טס עד לעיר חרסון כדי לנסות למצוא שם רמזים, וגילה עדויות לכך שבן הדוד רפאל שרד את המלחמה וכנראה עלה לישראל. עם המידע הזה הוא פנה למשרד העלייה והקליטה, והשרה פנינה תמנו שטה התגייסה לנושא ובעזרתה אותר רפאל רובין.
הדבר האחרון שרובין ציפה לו היה שיחת הטלפון שהגיעה ממשרד העלייה והקליטה ובה התבשר שבן דודו בחיים. "לאורך כל השנים אבי חשב שאף אחד מבני המשפחה לא שרד", סיפר, "שמחתי מאוד לקבל את שיחת הטלפון הזו ומאז אנחנו מדברים לפחות פעם בשבוע. זה מאוד מרגש".
ואילו ולדימיר סיכם בדמעות: "אמי אמרה לי שכל בני המשפחה נרצחו על ידי הגרמנים, זו הייתה טעות. בני חקר וגילה שבן אחד שרד".
