המחבל מוניר רג'בי, אזרח ישראלי ותושב חיפה, היה חבר בחוליית חמאס מחברון ושותף לרצח של הבן שלי, אסף צור, עוד לא בן 17, בפיגוע באוטובוס 37 בחיפה בשנת 2003. הוא נידון למאסר עולם בכלא הישראלי ומעולם לא הביע חרטה או אמר שהוא מצטער. אחיו היה זה שהסיע את המחבל במכוניתו מירושלים לחיפה. משפחת טרור.
מאז שמוניר רג'בי מרצה את עונשו בכלא הוא מקבל משכורת מהרשות הפלסטינית. לא תמורת עבודה חס וחלילה, אלא עבור רצח הילד שלי ועוד 16 ישראלים, ועבור סבל שגרם לנו ולשאר המשפחות.
רוצחים שכירים ושכירי חרב היו תמיד הנאלחים שבבני האדם. הם מוכרים עצמם וגורמים מוות וסבל תמורת כסף. היום חיים בינינו בישראל – בין אם בכלא ובין אם אחרי ששוחררו ממנו - שכירי חרב ורוצחים שכירים שקטלו את ילדינו ויקירינו והרוויחו מכך. אנחנו שקועים באבל אינסופי והם מתעשרים.
הרשות הפלסטינית בנתה מנגנון שיטתי, מרושע ומשומן היטב לתשלום משכורות למחבלים לפי חומרת המעשה ולפי זמן המאסר. מדובר במיליארד שקל בשנה. לא משלמים להם במחשכים, מתחת לשולחן, בשחור. הכול מוגדר בחוק של הרשות הפלסטינית: האסיר מקבל ישירות משכורת, סיוע משפטי ורכישת השכלה. אסירים משוחררים זוכים להכשרה מקצועית והבטחת משרות, כמו גם פטור ממסים ומתשלומים אחרים לרבות שכר לימוד, דמי ביטוח בריאות והפרשות פנסיוניות. הם מקבלים משרה פיקטיבית שהם לא חייבים להופיע אליה ודרגתם ברשות תהיה בכירה ובהתאם גם משכורותיהם.
המשפחות השכולות ספגו מכה כפולה: פעם אחת כשרצחו לנו את הילדים ופעם שנייה כשאנחנו רואים את הרוצחים חוגגים כל הדרך אל הבנק ומונעים מאיתנו את המינימום שנותר - צדק
אין תקדים בעולם לתשלום לרוצחים ומחבלים בסדר גודל הזה כי אף מדינה שפויה לא הייתה מוכנה לקבל את זה.
גם בישראל קמו ארגוני משפחות שכולות ובעזרת כמה חברי כנסת חוקקו את "חוק הקיזוז". במקום לעצור את התשלום למחבלים קובע החוק שכל שקל שישולם להם ולמשפחותיהם יקוזז מהכספים שהרשות מקבלת מישראל. הגיוני מאוד. אפשר היה ללכת רחוק יותר אבל לא רצו. השאירו לרשות הפלסטינית להחליט אם היא רוצה לשלם או לא. אם תשלם – היא תצטרך להביא את הכסף לניהול ענייניה ממקום אחר. מתון מאוד, לא נשכני, לא קיצוני.
אלא שהממשלה התעלמה מהחוק במשך 11 חודשים ורק ביום ראשון אישר הקבינט המדיני-ביטחוני את יישומו, אבל אתמול התברר שהרשות קיבלה מישראל ארבעה מיליארד שקל, ללא הקיזוז.
אני נאלץ לראות את הממשלה שלי משלמת לרוצח של הבן שלי כסף מדי חודש. ייתכן שאני אהיה חסר כל והוא יחיה כמו מלך בזכות מאות אלפי שקלים שיקבל לאורך המאסר שלו. הוא ייצא עשיר ואני אישאר שבור.
אנחנו, בני המשפחות השכולות, ספגנו מכה כפולה: פעם אחת כשרצחו לנו את הילדים ופעם שנייה כשאנחנו רואים את הרוצחים חוגגים כל הדרך אל הבנק ומונעים מאיתנו את המינימום שנותר, צדק והרתעה למניעת הפיגוע הבא.
- יוסי צור הוא פעיל בפורום "בוחרים בחיים" של משפחות שכולות ונפגעי טרור
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
