על שולחנו של נשיא המדינה ראובן ריבלין מונחת מזה כשנתיים בקשת חנינה של אריקה פרישקין (52), שמרצה מאסר עולם בגין רצח אכזרי של בן זוגה ואבי בתה, דניאל טטרואשווילי, שאותו דקרה שוב ושוב אחרי שראתה אותו מתרועע עם אישה אחרת. הרצח אירע בסוף 2003, ואם בקשתה תדחה - תשחרר פרישקין רק ב-2033. הערב (יום א') תתקיים הפגנה מקוונת תחת הכותרת "זה הזמן לסלוח" בקריאה לנשיא לחון אותה.
לפי בקשת החנינה שהגישה עו"ד מיכל פומרנץ מטעם הסנגוריה הציבורית, פרישקין התלוננה במשטרה 12 פעמים על בן זוגה האלים. פעם אחת הוביל הדבר להרשעתו בתקיפה חמורה אך הוא ריצה עבודות שירות בלבד. בפעמים אחרות נסגר התיק. היא עצמה הגיעה כמה פעמים למעון לנשים מוכות.
בעדויות השונות במשטרה סיפרה על האלימות המתמשכת שנהג כלפיה. בין השאר סיפרה שהוא שבר לה שן, שלף אקדח ואיים על בתם ועוד.
פרישקין, ילידת הונגריה, עלתה לישראל עם בעלה וכאן מת בנה הראשון ממחלה קשה. בהמשך נולד להם בן שני, אולם אחרי הגירושים עזב הבעל את הארץ עם הילד. פרישקין עברה משבר נפשי קשה ואושפזה אחרי ניסיון התאבדות. באשפוז היא הכירה את טטרואשווילי, שנשלח להסתכלות אחרי שוד שביצע. בהמשך עברו השניים להתגורר יחד ונולדה להם בת משותפת. למרות שעברה בהמשך לדירה אחרת, מערכת היחסים ביניהם המשיכה.
במהלך חייהם המשותפים היא כאמור סבלה מאלימות ממנו, ובין השאר הוא לא התיר לה לעבוד, לא אפשר לה לצאת מהבית וקינא לה. לדבריה, שלושה שבועות לפני הרצח הוא היכה אותה ברחוב.
ב-2 באוגוסט הגיעה פרישקין לחוף בקריית ים וראתה את טטרואשווילי עם בתם ועם ידידה שלו, צעירה בת 17. היא קראה לה "זונה" ואיימה עליו. בהמשך היא הלכה לביתה, הצטיידה בחמישה סכינים ושיפוד מתכת, ומשם המשיכה לדירת הידידה. היא נכנסה, נעלה את הדלת והורתה לבתה להיכנס לחדר.
בשלב זה היא ניסתה לתקוף את הידידה, אבל טטרואשווילי הגן עליה ונדקר בחזה. במשך כמה שעות המשיכה פרישקין לדקור אותו באמצעים שונים, ובין השאר אמרה לו: "אני לא אפסיק עד שתמות. עוד מעט פניך יהיו בצבע סגול". את הידידה היא הכתה בגב עם שיפוד המתכת והורתה לה לשבור את ציפורניה. בת ה-17 צייתה מפחד.
אחרי שנעצרה אמרה פרישקין: "נכון אני רצחתי אותו אבל הוא רצח אותי במשך שבע שנים. לקחתי את הסכינים אבל לא התכוונתי לרצוח אותו אלא יותר להרוג את עצמי. בסוף יצא שהרגתי אותו".
ב-2004 הרשיע אותה המחוזי ברצח בכוונה תחילה, כליאת שווא, התעללות בקטין, החזקת סכין ואיומים. נגזרו עליה מאסר עולם ועוד חמש שנים שאותן נקבע שתרצה בחופף למעצרה. ב-2005 דחה בית המשפט העליון את ערעורה של פרישקין, שביקשה להמיר את ההרשעה להריגה.
מי שמסייעת לפרישקין בניסיונה לצאת מהכלא היא העובדת הסוציאלית תמר דהאן, ממובילות המאבק לשחרור נשים שנפגעו על ידי בן זוגן והורשעו במותו. בבקשת החנינה שהוגשה לנשיא נכתב: "אריקה עברה טיפול פרטני ממושך וקבוצות טיפוליות רבות ועברה התקדמות משמעותית. היא הבינה את מעשיה והביעה חרטה".
דהאן: "מרבית הנשים נפגעות אלימות מבצעות את העבירה אחרי מקרה חריג מרפרטואר האלימות שהיה נהוג עד כה. במקרה הזה אריקה ראתה את בן זוגה עם אישה אחרת וזה מאד קומם וערער אותה נפשית עד שכנראה נכנסה למערבולת שאופיינית לנשים נפגעות אלימות. 17 שנים זה בהחלט תשלום ראוי. הנשיא צריך לנהוג במידת החמלה והרחמים ולשחרר אותה".
מבית הנשיא נמסר: "עניינה של אריקה פרישקין מונח על שולחנו של נשיא המדינה והוא יקבל את החלטתו לאחר קבלת כל חוות הדעת הרלוונטיות שיועברו אליו מכל הגורמים הרלוונטיים, בכללם משרד המשפטים ושב"ס".
