עשור אחרי שיצאו לשדרות רוטשילד עם אוהלים, מנהיגי המחאה החברתית שסחפה מדינה שלמה, שוב אופטימיים. כשהם חוזרים לשדרה הם מודים שלא היה להם סיכוי להצליח לשנות משהו באקלים הפוליטי שהיה ב-2011, אבל עכשיו הם מאמינים שפירות המחאה מאז סוף סוף יבשילו.
הכל התחיל ממאהל שהקימה חבורה של צעירים ב-14 ביולי 2011 בקצה שדרות רוטשילד בתל אביב, סמוך לכיכר הבימה. השמועה על המאהל רצה מפה לאוזן באמצעות אירוע שנפתח בפייסבוק, אחת המחאות הראשונות בישראל שנולדו ברשתות החברתיות.
"יצאנו עשרה אנשים עם האוהלים שלנו פה בקטע שהוא חצי אקט ילדותי, מחאה נורא תמימה, והפכה להיות המחאה החברתית הגדולה ביותר שהייתה אי פעם", אמר רגב קונטס. "הבעיה שלנו הייתה בעיה שכל אזרחי ישראל היו שותפים לה".
שבוע אחרי שהמחאה התחילה המארגנים כבר ספרו יותר מ-150 מאהלי מחאה ברחבי הארץ. ימים ספורים אחרי שהתנחלו בשדרה, שהתמלאה בינתיים באוהלים ומפגינים, המארגנים הבינו שמדובר במשהו הרבה יותר גדול. "זה כבר לא היה רק על דירות להשכרה, אנשים הגיעו לכאן עם הרבה מאוד רצונות וחלומות", סיפרה חברת הכנסת לשעבר סתיו שפיר, שהייתה בין מובילי המחאה.
"הגיעו לכאן אימהות חד-הוריות שאין להן שמץ של מושג איך הן יאכילו את הילדים שלהן ואיפה הן יגורו בחודש הבא. הגיעו הורים שדיברו על מערכת החינוך שבגילים הצעירים עושקת את כספם ולא נותנת חינוך טוב לילדים. פתאום עוד ועוד סיפורים התחילו להתחבר", הוסיפה. "שבוע וחצי אחרי תחילת המחאה החלטנו בצורה מובנת ומאורגנת להרחיב את הנושא ולדבר על הדבר הזה – צדק חברתי".
ככל שהזמן חלף המחאה תפסה עוד ועוד תאוצה, והגיעה בשיאה אל "צעדת המיליון" שנערכה ברחובות תל אביב והסתיימה בהפגנת ענק בהשתתפות שלמה ארצי וכ-400 אלף מפגינים.
"הדבר הכי משמעותי שאתה יכול להגיד על אירוע כזה – זה איך אנשים הרגישו ומה הם לקחו הביתה, כי שינויים גדולים הם תוצרים של הרבה שינויים קטנים", אמרה דפני ליף, מי שהתניעה את המחאה, בריאיון לפודקסט "הכותרת" של ynet. "הייתה עוררות של משמעות של ציבור שהבינו שהמערכת לא עובדת לטובתם".
בראייה לאחור, מובילי המחאה חושבים שהיו תמימים וחלקם מדברים עליה כחוויה לא כל כך טובה. "לאנשים שניהלו את המאבק האירוע הזה היה טראומתי, כי היינו חבר'ה מאוד צעירים בלחץ מאוד גדול", סיפר רועי נוימן, ממובילי המחאה.
"חשבנו שאם הרבה אזרחים ייצאו ויגידו אנחנו רוצים משהו – הממשלה תתייחס לזה ברצינות, ראש הממשלה יתייחס לזה ברצינות, ויפתרו את הבעיות", הוסיף. "זו תמימות נהדרת".
עשור אחרי שהוציאו המוני ישראלים לגור באוהלים ברחובות, מובילי המחאה מודים שהיא לא הצליחה להשיג את השינוי המשמעותי שאליו ייחלו, אבל מפנים את האצבע המאשימה לממשלה. "המחאה הצליחה בתפקיד שלה – שהיא הגדירה לממשלה מה לעשות. הכישלונות לא עלינו", אמר נוימן.
"בממשלה של נתניהו לא היה לנו סיכוי להצליח, למרות שהיו פוליטיקאים שלקחו את הדבר הזה כאג'נדה המרכזית שלהם", טענה שיר נוסצקי, גם היא ממובילי המחאה. "כחלון קיבל את כל הסמכויות, זו הייתה הבטחת הבחירות שלו, איפה הוא היום? ראש הממשלה שהבטיח סופר טאנקר למחירי הדיור ב-2011 – עשר שנים הוא היה ראש ממשלה ומחירי הדיור עלו. אבל מי שציפו שיהיו לו את כל התשובות זו חבורה של בני 25 שיצאו לרחוב. אני חושבת שהשאלה על השגת מטרות המחאה לא צריכה להיות מופנית אלינו, אלא למערכת הפוליטית ולכישלון הכי גדול שלה".
גם שפיר מפנה אצבע מאשימה לעבר נתניהו, שלטענת מובילי המחאה מנע קידום של נושאים חברתיים במהלך כהונתו. "כמה זמן אפשר להילחם על דברים וכל הזמן להרגיש את ההתנגדות הזאת? ואת חוסר הרצון להגיע להסכמה בדברים שאני חושבת שיש בהם הסכמה רחבה בציבור, גם מעבר לימין ושמאל".
למרות התחושה שלא הצליחו לשנות משמעותית את המציאות של 2011, כיום מובילי המחאה החברתית אופטימיים. התחושה בשיחה עמם היא שעכשיו, עם חילופי השלטון במדינה, יש סיכוי שהמחאה סוף סוף תישא פרי.
"משהו זז, מדובר באירוע מכונן, משמעותי, שיש לו המון אדוות, ולאורך השנים אפשר לזהות את האדוות האלה", אמרה ליף בריאיון לפודקאסט "הכותרת" של ynet. "אני עסוקה במה קורה היום ומה יקרה עשור מהיום, ואני אופטימית יותר מתמיד".
"לנתניהו לא היה לא אומץ, ובטח לא חמלה", אמר רגב. "אז אני מקווה שבנט והאחרים, לפני העניינים הפוליטיים, יפתחו את העיניים והלב לראות את המצוקות שלנו". נוסצקי חיזקה את דבריו: "אני חושבת שפוליטיקה טובה זה לחשוב איך אני פותר את הבעיות של האזרחים שלי וזה מה שנותן לך בסופו של דבר את הכוח הפוליטי. אני מקווה שזה מה שהממשלה החדשה תעשה".
פורסם לראשונה: 15:45, 01.07.21