36 רשימות יתמודדו – אם וכאשר - בבחירות לפרלמנט הפלסטיני. מדובר במספר עצום של מועמדים הנדרשים למחירים אישיים גבוהים: הם צריכים להתפטר ממשרותיהם (אם הם בשירות הציבורי) ולחכות שהתפטרותם תתקבל ותיכנס לתוקף; הם עלולים לשלם בתפקידם (אם לא ייבחרו לפרלמנט); והם צפויים פעמים רבות לסנקציות שונות, חברתיות ומנהליות, אם בחרו ברשימה מסוימת ולא אחרת, כמו למשל אלה שבחרו להירשם ברשימת "החירות" של מרואן ברגותי.
העם הפלסטיני הראה שהוא מבין את גודל השעה ומיהר להירשם להצבעה בשיעור מדהים של 93.3%. לפיכך עלינו לקבל את רצונו ולהשקיע את מרב המאמצים כדי להפוך את הבחירות העומדות בפתח להזדמנות לשינוי: לעשות הכול מלבד לתת לגיטימציה למצב הקיים ולהנצחת המחלוקות הפנימיות.
אמנם הבחירות ייערכו במסגרת שכבולה להתחייבויות אוסלו, אך בראש ובראשונה הן צריכות לשמש לסיום הכיבוש ולהשגת חופש, ריבונות ועצמאות, בדיוק אותם העקרונות שאוסלו לא הביא.
הגענו למצב שבו הסוגייה הפלסטינית, ואש"ף המייצג אותה, נדחקו לשוליים. הכיבוש העמיק, ההתנחלויות התפשטו והמחלוקות הפנימיות החריפו. זו הסיבה שאש"ף נאבק על הלגיטימיות שלו, כפי שמעידה החלטתו להתמודד בבחירות ברשימה לאומית משותפת תוך הבעת התמיכה ביו"ר אבו מאזן בבחירות לנשיאות.
יש המבקשים לשמר את המצב הרע כפי שהוא, ויש המבקשים שינוי שיחזיר אותנו אחורה, לשלום כלכלי ולפתרונות שיהפכו את העם הפלסטיני לקבוצות נטולות זהות וזכויות. אך יש גם מי ששואפים להביא לשינוי
אבל שמותיהן של 36 הרשימות, הכוללים מילים כמו "חופש", "ברית", "ירושלים" ו"שחר חדש", לא משאירים מקום לספק: הם מוכיחים שהגיעו מים עד נפש ושיש צורך דחוף בשינוי.
ראו את המצב הנוכחי: בשטחים שנכבשו ב-1967 חיים הפלסטינים בריכוזי אוכלוסייה. בגדה המערבית – בריכוזים מבודדים זה מזה תחת כיבוש ישיר, וברצועת עזה – בריכוז מבודד גדול תחת כיבוש עקיף. כאן וכאן האוכלוסייה עסוקה בהישרדות. ערביי 48' – הפלסטינים אזרחי ישראל – חיים בתוך מציאות גזענית כאזרחים סוג ב', כפי שהוכיח חוק הלאום, אף שהם תושביה המקוריים של הארץ.
מחציתו השנייה של העם הפלסטיני חיה בפזורה כפליטים, ואלה סובלים מהיעדר הכרה בזכויותיהם ובזהותם הלאומית, ובמדינות מסוימות שוללים מהם אפילו את זכויות הפרט הבסיסיות ביותר. כל זה גורם להם להגר שוב ושוב.
זאת ועוד, מאז הסכמי אוסלו אין לפלסטינים הנהגה של ממש שתייצג אותם או תוכנית לאומית שתסייע להם. הסכמי אוסלו גימדו את הסוגייה הפלסטינית וחילקו את הארץ ואת האנשים.
בשלב זה כבר לא תועיל שום רפורמה במערכת הקיימת. אנו זקוקים לשינוי מקיף ועמוק, לא רק ברמה הפוליטית אלא גם ברמה הכלכלית, החברתית והתרבותית, ללא הסתה וללא דמוניזציה.
אני סבור שהבוחרים ייטו להצביע לרשימות שנראה כי הן אכן מסוגלות להביא לשינוי ואינן מסתפקות בסיסמאות ריקות. הציבור ייטה למי שיוכל להציג תוכנית קונקרטית שיכולה להשיג את המרב כעת, בדרך להשגת זכויות לאומיות היסטוריות. אם לא ייערכו בחירות, אזי הלגיטימיות של המשטר הקיים תקרוס ותתפורר.
כדי לאפשר חיים חופשיים ומכובדים לאזרחים הפלסטינים, השינוי הוא הכרחי. יש לפלסטינים זכות לחיות תחת משטר שמספק צדק ושוויון לכולם ומתרחק משחיתות. לדמוקרטיה שלנו נדרשת הפרדת רשויות, במיוחד לרשות השופטת, שהפכה כפופה לרשות המבצעת.
האני אלמסרי אל מסריזוהי תחילת הקץ של המערכת הפוליטית הקיימת, בין שייערכו הבחירות ובין שלא, בין שיהיו חופשיות והוגנות ובין שתוצאותיהן יזויפו או לא יכובדו. איש אינו יכול לעצור את השינוי.
יש המבקשים לשמר את המצב הרע כפי שהוא, ויש המבקשים שינוי שיחזיר אותנו אחורה, לשלום כלכלי ולפתרונות שיהפכו את העם הפלסטיני לקבוצות נטולות זהות וזכויות. אך יש גם מי ששואפים להביא לשינוי לאומי ודמוקרטי שיספק את צורכי העם הפלסטיני, את האינטרסים שלו ואת זכויותיו. זכרו זאת היטב, זהו השינוי העומד בפתח.
- האני אל-מסרי הוא ראש מרכז המחקר הפלסטיני למדיניות ואסטרטגיה. המאמר המלא התפרסם בעיתון אל-קודס. גרסה זו מתפרסמת בחסות אופק לתקשורת הערבית – מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: רוני ברדה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
