במשך שעות ארוכות ישב בחדרי החקירות אביב ברדיצ'ב, המדריך שהיה אחראי על הטיול של מכינת בני ציון בנחל צפית לפני שלוש שנים, שבו נקלעו לשיטפון נערים ועשרה מתוכם נהרגו. ראש המכינה, יובל כאהן, שעדותו התפרסמה בסוף השבוע במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", הפנה אצבע מאשימה כלפי ברדיצ'ב וסירב לקבל על עצמו את האחריות לאסון הלאומי. ואילו ברדיצ'ב, כפי שנחשף הבוקר ב"ידיעות אחרונות" (ראשון), דווקא נוהג אחרת בחקירה. בעדותו שמסר לאורך תקופה ארוכה הוא מדבר אל החוקרים בפתיחות ולא חומק מאחריות.
בקרוב, יעמדו על דוכן העדים הנאשם מספר 1, ראש המכינה כאהן, והנאשם מספר 2, מנהל התוכנית החינוכית ברדיצ'ב, ויספרו לראשונה לבית המשפט את גרסתם לאירועים. שניהם נאשמים בעשר עבירות של המתה בקלות דעת (אחת בגין כל הרוג), ובשתי עבירות של חבלה חמורה (בגין שני הפצועים). כתב האישום מפרט את עומק המחדל לכאורה של השניים. קבוצת המטיילים הייתה בכלל אמורה לצעוד באותו יום בנחל צאלים. רק שבשל מזג האוויר הסוער וסגירת הדרך לנחל צאלים, הוחלט לשנות את התוואי לנחל צפית. הן לכאהן והן לברדיצ'ב, כך נטען בכתב האישום, זרמו התרעות על סיכון לגשמים ולשיטפונות באזור, וזמן קצר לפני האסון, גם על כך שהחלו לרדת ממטרים באגן הניקוז של נחל צפית, מה שמעלה אף יותר את הסבירות לשיטפון.
בחקירתו במשטרה, טען ברדיצ'ב - המדריך ומנהל התוכניות החינוכיות - כי המדריכה נועם דור פנתה אליו מספר ימים לפני הטיול, והציגה בפניו את חששותיה.
ברדיצ'ב: "הסכמתי עם נועם והמלצתי לה לשתף בשאלה גם את צוות גיוס ולחזור אלינו עם תשובה. לאחר ששוחחה עם צוות גיוס ואמרה שהם גם חושבים שנכון לדחות את הטיול, הגבתי שמבחינתי זה נכון לדחות. התחלנו לחשוב על תאריכים (חלופיים) אפשריים, וביקשתי ממנה בסוף השיחה לעדכן גם את יובל (כאהן, ראש המכינה). נועם שלחה הודעה בקבוצת הווטסאפ על כך שהחליטו לדחות את הטיול ויובל הגיב 'האם השתגעתם?'"
ברדיצ'ב סיפר כי בישיבה שבה הועלה הנושא, כאהן הסביר כיצד אפשר לטייל למרות סכנת השיטפונות, וכי "מאותה נקודה היה ברור לכולנו שהטיול לא יידחה".
הקבוצה יצאה לטיול ביום רביעי, 25 באפריל, ולמחרת הייתה אמורה לצעוד בנחל צאלים, אך הנחל נחסם למטיילים בשל ירידת גשמים. ברדיצ'ב סיפר לחוקריו כי בהתייעצות עם נועם דור, הוחלט שלמחרת ישונה המסלול לנחל תמר וצפית. בבוקר הטיול, נשארה דור מאחור בחפ"ק, וברדיצ'ב צעד במסלול עם החניכים.
ברדיצ’ב: "אני צילמתי קצת את החבר'ה בתוך נחל תמר והפצתי לשאר החבר'ה של המכינה. באזור 12:00 בצהריים התחיל באמת לרדת גשם קל מאוד. כמה דקות אחר כך, נועם (נועם דור, המדריכה) יצרה איתי קשר ואמרה לי שהיא דיברה עם הראל (מרשות הטבע והגנים, שעימו התייעצו לפני היציאה לנחל צפית, א"ק). היא סיפרה לי שהוא אמר שייתכן כי יש סיכוי קלוש שנחל צפית יזרום. אבל אם נצא ממנו תוך שעה, לא צפויה להיות שום בעיה. עידכנו את כל החבר'ה בטיול. זהו, נכנסנו לנחל. עשר דקות אחר כך, פגע בנו השיטפון (ברדיצ'ב לא מעריך את הזמן נכון. השיטפון פגע בהם אחרי כשעה, א"ק). שמענו את המים פתאום מאחורינו. היו לנו שלוש שניות בערך עד שהם פגעו בנו. צעקתי לכל החניכים לעלות למעלה. במזל לידי היה איזשהו מקום שיכולתי לעלות, לכן אני בחיים בכלל. אבל היה לי ברור ששאר החניכים נסחפו".
חוקר: תגיד, זה מה שאתם מלמדים את החניכים במכינה? חיי אדם הינם הפקר או שקל לזנוח אותם?
ברדיצ'ב: "ממש לא מה שאנחנו מלמדים, להפך. לכן התייחסנו ברצינות כבדה מאוד להכנות לטיול. אני חושב שכל מה שאנחנו עושים במהלך השנה מלמד את החניכים להסתכל על האדם, להתנדב, לראות את החלש, לא להיות אגואיסט, להיות אחראי".
חוקר: איך ההרגשה לגרום למוות של עשרה בני אדם?
ברדיצ'ב: "נורא ואיום. נתנו הנחיה לחניכים שאנחנו נסיים ללכת את הנחל מהר. המרחק שלו היה קצר. ובראייה שלי, אחרי חצי שעה היינו בחוץ. השיטפון פגע בנו בערך עשר דקות אחרי שירדנו לנחל".
חוקר: אז לקחת פה סיכון מטורף, שאם לא תצליח לצאת מהנחל בזמן שקבעת לך אתם נקלעים לשיטפון. לקחת פה סיכון. אמרת “בוא נהמר”?
ברדיצ'ב: "לא. אני לא אמרתי בוא נהמר".
חוקר: אם אתה יודע שיש סיכוי שהנחל ישטוף, ואתה יודע שאם תוך שעה אתה יוצא והכל יהיה בסדר, ואם לא אתה תיקלע לשיטפון, אז אתה לוקח פה סיכון מטורף שאולי לא תצליח לצאת בזמן. זה הקטע? להוכיח משהו? להראות שאתה מסוגל, שאתה לא מוותר? להראות ליובל (ראש המכינה) שלא ויתרת וחתרת לסיים את המשימה? זה הקטע?
ברדיצ'ב: "לא".
חוקר: קטע של מאצ'ו? של אני הכל יכול?
ברדיצ'ב: "לא. האסון הזה הוא הדבר הראשון שאני חושב עליו כשאני קם והולך לישון, ויש שם אנשים שמאוד אהבתי שנהרגו. כמה אני יכול להסביר את אותה נקודה? אני מקווה שתבינו שזה בטוח לא מה שרציתי שיקרה, ולא חשבתי שיקרה, וגם לא תיארתי שיקרה. אם הייתי חושב שיש סיכוי כזה אז לא הייתי יורד לשם. אני בעצמי הייתי שם. אז אפשר להגיד שאני מטומטם, וזה יכול להיות, ואם בגלל זה אני אכנס לכלא, גם את זה אני אבין. אבל בטוח שאני לא אקבל שבסופו של דבר יגידו 'הוא זרק זין על כולם'. מה, גם על עצמי זרקתי זין? יש לי ילד בן שנה ושבעה חודשים".
החוקר הקריא קטע מעדותו של ראש המכינה יובל כאהן, שבה העביר מעצמו את האחריות לקבלת ההחלטות אל ברדיצ'ב.
חוקר: על פי דברים אלו טוען יובל כי מלוא האחריות ושיקול הדעת בטיול הוא למעשה שלך, לרבות קבלת אחריות על המקרה המדובר. מה יש לך לומר על כך?
ברדיצ'ב: "בעיניי זו בריחה מאחריות".
חוקר: האם אתה נושא באשמה בתחושתך למות הנער והנערות?
ברדיצ'ב: "אני שואל את עצמי את השאלה הזו כל שבוע עם פסיכולוגית. כשאתה לוקח אחריות יש בה גם אשמה”.
חוקר: האם לדעתך מבחינה עובדתית אתה אשם במותם?
ברדיצ'ב: "באופן מסוים, כן. ברור. כמו כל מי שהיה מעורב מהצוות בניהול הטיול".
בניגוד לחקירות של כאהן, ברדיצ'ב גם גילה דאגה למשפחות ההרוגים, וניהל דיאלוג עם חוקרי יחידת ההונאה של המחוז הדרומי, בתהייה מה יעלה בגורלו בעתיד.
ברדיצ'ב: "אני כנראה לא מפנים את זה, אגב. מאותה נקודה (האסון) כל מה שהתעסקתי איתו זה בית הסוהר. יום אחד כשאני אוכל אני אקח על זה אחריות. אני בטוח שכשאני אהיה יום אחד בחוץ ואראה תמונות אני אדבר עם המשפחות. אני אשב איתן. אני אנסה להסביר מה קרה. ברור לי שלא בטוח שהן יקבלו את העמדה שלי וזו זכותן המלאה, אבל אני לפחות אקח על זה אחריות. כמה שאפשר, זה עדיף מלברוח. קודם כל, אם הייתה לי אפשרות או לברוח מהארץ, נגיד, ולא להתעסק עם זה יותר בחיים, או להסתכל בעיניים ולהתמודד עם זה, אז אני מעדיף להסתכל ולהתמודד מפה (מישראל). אני חושב שגם כשאנשים עושים טעויות אז הם צריכים לשלם על זה. אני אקח אחריות עד כמה שאני יכול. עוד רובד של לקיחת אחריות זה לא לברוח, ללכת למשפחות, לנסות להסביר".
השיטפון גרם למותם של אגם לוי, אילן בר שלום, אלה אור, גלי בללי, מעיין ברהום, צור אלפי, רומי כהן, שני שמיר, יעל סדן ועדי רענן ז”ל. שמונה מועמדים למכינה ועוד שני חניכים. ברדיצ'ב הסביר כי גודל האסון לא מאפשר לעכל את אובדן חיי האדם העצום.
ברדיצ'ב: "אם זה היה ילד אחד אז יותר קל לעכל. אז אתה נמצא רק עם המשפחה שלו, אתה ממש מרגיש את זה. פה, מרוב שזה גדול, זה גורם הפוך. מרוב שזה עצום המוח לא... לא מצליח לעכל את זה בכלל. אני ברור שאני עוד אעכל את זה. והדרך לעכל את זה, היא ללכת עם המשפחות, אם מישהו צריך לצעוק עליך אז לשמוע אותו. פשוט לא לברוח מזה. בקיצור, לא לברוח".
עד כה, מיום האסון ולאורך ניהול המשפט, לא עמד ברדיצ’ב מול ההורים תוך לקיחת אחריות.
עו"ד ציון אמיר, פרקליטו של ברדיצ'ב, מסר בתגובה: "אנו מנהלים את משפטו של ברדיצ'ב בין כותלי בית המשפט ושם בלבד. מסכת הראיות שנחשפת עד כה ובייחוד בחקירות הנגדיות של עדי התביעה מוכיחה ללא ספק כי לא נפל כל דופי בהתנהגותו, ומדיון לדיון מתברר כי מלכתחילה הוא מסר גרסת אמת".
