במגוון נושאים ישנה כנראה הסכמה רחבה בקרב הבוחרים בישראל ואף בקרב חברי הכנסת (הכוונה לדעתם האמיתית, בלי משמעת קואליציונית, כפייה ודילים). לדוגמה, סביר מאוד שרוב הציבור דוגל בזכותו הבסיסית של כל ילד בישראל לזכות בהשכלה נאותה וכושר השתכרות, כמו גם ביכולת לבחור את דרכו בהמשך, ובהתאם לכך בשינוי חוק חינוך חובה באופן שיחייב הקניית השכלה רחבה לא רק כתנאי למימון מוסד לימוד - אלא כתנאי לעצם קיומו של מוסד, וכן כחובה בסיסית של הורים.
הגיוני גם שרוב אזרחי ישראל מסכימים שבלתי סביר בעליל למנוע מזוג אזרחים בגירים ופנויים להינשא בגבולות מדינת ישראל, אולי בדרך שתקבע המדינה אבל מבלי להצריך נסיעה לחו"ל, וכן לאפשר לכל אדם להתיר את קשר נישואיו. סביר גם שרוב אזרחי המדינה מסכימים שכל אזרח ואזרחית חייבים לתרום למדינה כשנתיים מזמנם בגיל 18, בלי דרישות ותנאים מיוחדים, עם זכות בחירה ראשונה לצבא, אחריו גופים ביטחוניים, משטרה וכיבוי אש, ולבסוף פרויקטים וגופים שיקבלו תקני שירות לאומי (יוצא מכלל זה שירות של אזרח ערבי בגוף ביטחוני, דבר שאותו הוא רשאי לבקש לא לעשות ובקשתו תכובד).
סביר גם שרוב אזרחי ישראל, המטילים את הפתק בקלפי על סמך שילוב של שיקולים, תומכים בכך שכל החלטה מדינית כבדה הכרוכה למשל בעניינים טריטוריאליים תובא כלשונה למשאל עם מכריע.
אלה רק כמה דוגמאות, אבל כל זה לא קורה. מדוע? הבעיה היא שהרוב הזה מתפצל בין קואליציה לאופוזיציה, ובקואליציה מופעלת משמעת הצבעה דו-שכבתית (סיעה, קואליציה). כך, במקום דמוקרטיה אמיתית, כלומר שלטון המבצע את רצון הרוב תוך הגנה על זכויות המיעוט, נוצרת ברית בין מיעוטים המבצעת את טריפתו של מיעוט אחד תמורת נבלתו של רעהו, לעתים קרובות בניגוד גמור לרצון הרוב ואף לערכי יסוד בסיסיים.
כיום זה הגיע למצב קיצוני ולכאורה הברירה היא בין שיתוק לבחירות. בעיה קשה, אבל גם הזדמנות: ח"כים רבים מתוסכלים משותפותם לאסון הזה ו/או חוששים שבעקבות בחירות הם לא יחזרו לכנסת.
יש דרך להביא לידי ביטוי את רצון העם בלי בחירות, והמנגנון המוצע נקי מדעה פוליטית שכן כל אדם רשאי להציע קווי יסוד. זה אמנם שונה מהמקובל, אבל לא מצריך שינוי חקיקה
לקראת הבחירות המסתמנות, אני קורא להם לזקוף קומה ולעשות מעשה: להקים את קואליציית רצון הרוב שלכל אחד מקווי היסוד שלה יש רוב בהצבעה חשאית בכנסת, בלי משמעת הצבעה ודילים.
כדי להצליח בכך, צריך להתגבר על שלוש בעיות:
1. ח"כים המעוניינים להצטרף לקואליציה כזו חוששים שאם יחשפו את דעותיהם האמיתיות והדבר לא יצלח, הם ישלמו על כך ביוקר. איך מגינים עליהם?
2. איך בוחרים את ראש הממשלה? הכרזה שרירותית על מישהו תיתפס על ידי האחרים כמחטף לא הוגן.
3. כיצד קובעים את קווי היסוד?
המתווה שלהלן מתגבר על שלוש הבעיות, ואלה עיקריו:
א. קבלת הצעות לקווי יסוד מח"כים ואולי אף משאינם ח"כים, כולל הצעות הסותרות אלה את אלה באותו נושא.
ב. כל ח"כ ימלא טופס שבו יחווה את דעתו על קו יסוד מוצע (1 - מתנגד נחרצות ולא יהיה חבר בקואליציה עם קו יסוד זה; 2 - מתנגד; 3 - נמנע; 4 - תומך; 5 - דורש ויהיה בקואליציה רק אם קו יסוד זה יהיה כלול). הטופס יוגש באופן סודי לנאמן.
ג. הנאמן יבחן את התמיכה בכל קו יסוד מוצע, ויפסול את אלה שאין להם לפחות 61 תומכים. כך יובטח שלכל קו יסוד שייכלל ברשימה יש רוב אמיתי בכנסת.
ד. היות והרוב לקווי יסוד שונים מורכב מקבוצות לא זהות של ח"כים, הנאמן ירכיב רשימת קווי יסוד וחברי קואליציה כך שיש לכל אחד מהם רוב ניכר בקואליציה, ואיש מחברי הקואליציה לא מתנגד לו נחרצות. הדבר יתבצע על-פי קריטריונים ברורים, דוגמת מספר התומכים בקו יסוד, וללא קשר לתוכן קווי היסוד או דעתו האישית של הנאמן.
ה. הנאמן יפרסם את רשימת קווי היסוד ואת שמות חברי הקואליציה.
ו. חברי הקואליציה יתכנסו ויבחרו מקרבם את ראש הממשלה.
ז. הקואליציה החדשה תגיש הצעת אי אמון קונסטרוקטיבית, והמדינה תצא לדרך חדשה ונכונה.
הערה: כדי להרתיע סוסים טרויאניים, בעת הגשת הטופס לנאמן, יפקיד כל ח"כ גם מכתב התפטרות וייפוי כוח בלתי חוזר אם ייקבע כחבר קואליציה ויצביע בכנסת נגד קו יסוד שלה. זה שונה ממשמעת הצבעה רגילה, שכן מובטח שלכל קו יסוד יש רוב בכנסת, ולכן אם אין לו רוב במליאה, זה רק בגלל התנכלות של חברי אופוזיציה בניגוד לדעתם האמיתית.
לסיכום, קיימת דרך להביא לידי ביטוי את רצון העם בלי בחירות, והמנגנון המוצע נקי מדעה פוליטית שכן כל אדם רשאי להציע קווי יסוד. זה אמנם שונה מהמקובל, אבל לא מצריך כל שינוי חקיקה, ומובטח שלשם שינוי רצון הרוב יבוצע.
- יצחק (צחי) בירק הוא פרופסור חבר וראש המעבדה למערכות מקביליות בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
