כדי לנתח את אירועי השבוע האחרון בגוש המרכז-שמאל ובגוש מתנגדי בנימין נתניהו, צריך לחזור אחורה בזמן. ל-2009. ציפי לבני, אז מועמדת קדימה לראשות הממשלה, סיימה כראש המפלגה הגדולה בגוש שלה - גדולה גם מהליכוד של נתניהו - ולמרות זאת לא הצליחה להרכיב ממשלה. יותר מזה: היא לא הצליחה גם להשיג ממליצים. אפילו העבודה ומרצ, שותפותיה הטבעיות לכאורה, סיימו את המצעד לבית הנשיא שמעון פרס בלי המלצה עליה. השאר היסטוריה.
- כל העדכונים על בחירות 2021 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
12 שנה חלפו, ובמהלך השבוע החולף הסתייגו מועמדי המרכז-שמאל מיאיר לפיד. מרב מיכאלי אמרה שהיא לא יודעת עדיין כיצד תפעל ומעדיפה לחכות לתוצאות הבחירות. ניצן הורוביץ הדגיש שהוא לא סומך עליו. אפילו יו"ר כחול לבן בני גנץ, שהבהיר לראשונה בוועידת "ידיעות אחרונות" ו-ynet שללפיד אין היתכנות להקים ממשלה ושסיכוייו של גדעון סער גדולים יותר, רמז על מי בכוונתו להמליץ. זה לא יו"ר יש עתיד.
יומיים לאחר מכן הבהיר גם יו"ר ימינה נפתלי בנט שלא יישב תחת לפיד וגדעון סער מיהר להוסיף שאין לו יכולת להרכיב ממשלה. שרשרת ההצהרות הללו הזכירו את מערכת הבחירות של ראשית 2009, שהדגישה עד כמה מערכות יחסים ומרחב תמרון גדול קריטיים לא פחות ממספר המנדטים.
לראשונה בשנים האחרונות השמאל יהיה בכל מקרה במיעוט. כמה מפחידה יכולה להיות ממשלה עם סער, בנט וליברמן עבור איש ימין? "הדחליל" שנתניהו רגיל להציב מידי בחירות, פחות מפחיד הפעם
נתניהו מבין את המשוואה ומתדלק אותה, אבל אם בוחנים את השפעות הקמפיינים והסקרים בפריזמה שבועית, אלה לא היה ימים טובים עבור שני השחקנים המובילים כל אחד בגוש שלו: לפיד משום שלא מקבלים את מנהיגותו, נתניהו בגלל שהוא מפתח מומנטום רע.
לקחו לו את הדחליל
הדברים לא מתפתחים כפי שנתניהו היה רוצה. במקום לקפוץ בסקרים בגלל פתיחת המשק, אירוע שבגינו הגיע לראשונה במערכת הבחירות לראיון באולפן טלוויזיה, הוא דווקא איבד מנדט. לא עזרה לו הפתיחה. בנוסף, הגוש שלו מצטמק בסקרים והליכוד מתקבע על קידומת 2 אחרי שלוש מערכות בחירות שבהן נע בין 32 ל-36 מנדטים. למספרים האלה יש משמעות מתמטית פשוטה: אם המגמה תימשך, גוש נתניהו מתרחק מ-61 אפילו אם בנט בפנים.
עוד שיבוש לא צפוי התחולל בגזרת הקמפיין שמוביל נתניהו על "ממשלת שמאל בראשות לפיד". שתי תקלות נרשמו בה: הראשונה הייתה בחשיפתynet ו"ידיעות אחרונות" על ניסיונו של סגן השר פטין מולא (הליכוד) לערב את הרשות הפלסטינית בבחירות בישראל, והשנייה כשסער ובנט הבהירו שמנהיגותו של לפיד לא מקובלת עליהם. ההשפעות ניכרו אתמול, בראיון של נתניהו בחדשות 13.
ההכרה הזאת, שמחלחלת בציבור, שלפיה "ממשלת לפיד" כבר לא תקום, לא מועיל לנתניהו. מה כן יכול להיות? ממשלת רוטציה שמספרית לפחות מחצית ממנה ימנית (סער, בנט, אביגדור ליברמן, ואם גנץ בהרכב הנוכחי של מפלגתו יעבור את אחוז החסימה - גם אותו ניתן לכלול בימין).
יחד עם מרצ והעבודה זו ממשלת אחדות לטיפול בנזקי הקורונה, רק ללא נתניהו. העובדה שלראשונה בשנים האחרונות השמאל יהיה בכל מקרה במיעוט, מקשה על נתניהו לצאת למסע ההפחדה המוכר. כמה מפחידה יכולה להיות ממשלה עם סער, בנט וליברמן עבור איש ימין? "הדחליל" שנתניהו רגיל להציב מידי בחירות, פחות מפחיד הפעם.
בדידותו של לפיד
כבר תקופה ארוכה מתעקש לפיד להוכיח שיש לו צירים פוליטיים ויש לו מרחב תמרון. אלא שהימים אחרונים מוכיחים שהקשרים שלו מלאים בקצרים. בדומה ללבני של 2009, שחקני הגוש סביבו לא מקבלים את מנהיגותו ומתקשים להשלים עם העובדה שיכהן כראש ממשלה.
הם כן מעריכים את העקביות שלו, את סירובו להיכנס לממשלת נתניהו, את העובדה שהקים מפלגה מתפקדת ויציבה שמצליחה לעמוד זקופה מול כל סערה ומהמורה, אבל שם זה בערך נגמר.
לפיד: "לא נוח לי השיח עליי כראש ממשלה"
(צילום: סנטרל הפקות)
בקו מקביל ללבני, גם לפיד טיפח אסטרטגיה של התגנבות יחידים. אין סביבו שחקנים משפיעים וחשובים בגוש שיגידו: הוא המועמד שלנו. להיפך. הוא מתנהל לבד בחזית ללא מסגרת הגנתית במחנה אנטי-ביבי.
מזימת אפריל?
בלילה שבין 4 ל-5 לפברואר, קצת אחרי חצות, בעיצומה של ישיבת הממשלה שזכתה לכינוי "ישיבת הצעקות", נפל לגנץ ואנשי כחול לבן האסימון. זאת הייתה הפעם הראשונה שנתניהו דילג על עקרון הפריטטיות, שבר את הכלים וביקש להאריך את הסגר. כל שרי כחול לבן התנגדו. נתניהו שמע, התעלם והעלה את הנושא להצבעה למרות זאת.
רק בלחץ היועמ"ש אביחי מנדלבליט נאלץ נתניהו לכבד את הפריטטיות ולגנוז את ההצבעה. אלא שמה שסוקר אז כאירוע נקודתי, מתפרש כיום בעיני כחול לבן כניסוי כלים; מהלך משלים למגמה שהחלה עוד קודם לייצר דה-לגיטימציה לפריטטיות ואולי לקעקע אותה.
עוד באותו לילה התייעצו בכחול לבן עם משפטנים בכירים, בהם גם מנסח ההסכם הקואליציוני עו"ד אבי ליכט, שגרסו באוזניהם שההסכם מוגן עד הכנסת ה-24. אחר כך, אלוהים גדול.
משם פיתח גנץ את תיאוריית "מזימת אפריל": ניסיון להיפטר ממנו, אולי גם על ידי פרישה או אי-מעבר אחוז חסימה, שיהפכו התפתחות פוליטית לאירוע של משפטנים סביב מעמד הפריטטיות. "אם אני לא שם", אומר גנץ, "נתניהו נשאר שם לבדו בממשלות מעבר לעשות ככל העולה על רוחו".
