המדינה תפצה בסכום של 1.2 מיליון שקלים את משפחתו של אדיר רוהקר, בן 16, שנדקר למוות על-ידי חניך בפנימייה מופרטת של משרד הרווחה בדרום בפברואר 2012. הרקע לדקירה, כפי שפורסם אז, היה קטטה בין אחד הנערים בפנימייה לבין אדיר. הדוקר הורשע לפני כשנתיים בהריגתו של אדיר והושת עליו עונש מאסר בפועל בן 10 שנים.
הוריו של רוהקר, באמצעות עו"ד דוד וחיה מנע, הגישו ב-2018 תביעת פיצויים בסך 8.5 מיליון שקלים לבית המשפט המחוזי מרכז נגד משרד הרווחה, הוריו של הנער הדוקר והפנימייה "כנף של אהבה" שבמושב רווחה. אדיר נדקר למוות בתקרית אלימה בפנימייה בעקבות ויכוח על חתיכת לחם. אדיר והנער הדוקר התקוטטו ובמהלך הקטטה לקח הנער סכין, ולמרות ניסיונות להפריד בין השניים - הנער דקר את אדיר בצווארו.
בתביעה נטען כי המדינה התרשלה בשמירה על בנם, שכן המדריכים לא היו במקום כשפרצה ביניהם המריבה. לטענת ההורים, שני נערים בפנימייה סיפרו שבמקום להישאר במקום - המדריכים יצאו לעשן. באחרונה הגיעו הצדדים להסכם עם המדינה והחברה המבטחת כי יפוצו בסכום של 1.2 מיליון ש"ח.
כמו כן, משרד הרווחה ישלם למשפחה 240 אלף שקלים ואילו חברת הביטוח של הפנימייה תשלם 960 אלף שקלים. בית המשפט נתן להסכם תוקף של פסק דין השבוע, זאת מבלי שהמדינה תודה באחריות למחדל שגרם למותו של אדיר. במקביל, ההליכים המשפטיים נגד הוריו של הנער שהרג את אדיר נמשכים. "שום דבר לא יחזיר את הבן היקר", אמרו בתגובה בני משפחתו של רוהקר, "אבל הצדק יוצא לאור".
ההסכם מגיע לאחר שהמדינה הגישה כתב הגנה בשם משרד הרווחה, המגלה כיצד הפרטת שירותי הרווחה בישראל מהווה תירוץ להתחמקות מאחריות, וכיצד הפיקוח על המוסדות המופרטים עליה לוקה בחסר לאור מחסור בכוח אדם וסדרי עדיפויות, מה שמביא לשירות לא מספיק טוב עבור האנשים החלשים ביותר בחברה. בכתב ההגנה נכתב כי "אין לראות באמור בכתב הגנה זה משום אדישות ו/או עצימת עיניים לצערה של המשפחה, והיא מתנצלת מראש אם במסגרת טענות ההגנה תטענה טענות אשר עלולות לפגוע בהם".
לטענת המדינה למרות התוצאה המצערת לא ניתן היה לצפות מראש את האירועים. "קבלת תביעה זו נגד המדינה, שעה שלא היה בידה למנוע את הפשע הנטען, משמעה השמת מדינת ישראל כמבטח על וקביעת אמת מידה בלתי הגיונית ובלתי סבירה, על פיה המדינה אחראית לתוצאותיו של כל פשע ופשע המבוצע בשטחי מדינת ישראל". יש להדגיש כי גם אדיר וגם הנער הדוקר היו קטינים, שהושמו בפנימייה של משרד הרווחה והיו תחת חסותה של המדינה.
בנוסף טענה המדינה כי ההורים שלו לא הוכיחו שהם היורשים החוקיים, ועל כן אין להם עילת תביעה נגד המדינה. עוד טענה המדינה כי עובדי המעון אינם עובדים עבור משרד הרווחה אלא עבור הפנימייה, שהיא עמותה פרטית הנותנת שירותים ועובדיה אינם עובדי מדינה. במילים אחרות, המדינה מנסה להתנער מאחריות לאור ההפרטה של שירותי הרווחה לידי גורמים פרטיים שזוכים במכרזים לתת את השירותים שהמדינה צריכה לתת.
המדינה טענה כי אם ייחסו לה אחריות נזיקית, הדבר ירתיע את רשויות החוק והרווחה מלבצע את תפקידם. עוד טענו כי משרד הרווחה מבצע "פיקוח מדגמי". "הפיקוח מטעם משרד הרווחה מעצם טיבו וטבעו הינו פיקוח מדגמי, הכפוף בין היתר לכוח האדם העומד לרשותה, עומס המשימות המוטל עליה, יכולתה התקציבית וסדרי העדיפויות - על פי שיקול דעתה".
עו"ד מנע, המייצג את המשפחה, אמר בתגובה: "נעשה פה מעשה חמור, מחדל של הרגולטור. כשמדריכים יוצאים החוצה, כשכל החניכים נמצאים בחדר האוכל, זו התרשלות רבתי. אנחנו צריכים לשים לב לדברים האלה. זה חוזר על עצמו. אני לא רוצה שנהיה מדינת החפיף. צריך שהרגולטורים ייקחו עצמם בידיים. אם אתם מפריטים את המוסדות הללו צריך לפקח עליהם יותר. זו לא חוכמה להפריט מוסדות והפיקוח עליהם לא יהיה מיטב".