שר הכלכלה ויו"ר מפלגת העבודה היה בין הנואמים בישיבת הכנסת לזכרו של יצחק רבין. על פניו זה נשמע אך טבעי ולא מסקרן במיוחד. אבל אחרי שמספר 2 שלו לשעבר בבחירות האחרונות הכריזה "רבין זה שלכם, לא שלי", היה מעניין לראות מה לעמיר פרץ יהיה להגיד להגנתו.
ואכן, חלק ניכר מהנאום הוקדש להצדקת המהלך שזירז משמעותית את קבורתה של מפלגת העבודה: ההצטרפות ל"ממשלת החירום" הכושלת, שבה פרץ ואיציק שמולי הם שתי אצבעות קריטיות בדרך לשומקום, בלי תקציב וכנראה שבלי רוטציה.
באחד המקטעים דיבר פרץ על הסלידה של רבין מגימיקים. "אני מנסה לשער", אמר, "אם (רבין) היה מוצא את מקומו בשיח הציני והשטחי שקיים אצלנו במרחב הציבורי. אני רק יכול לתאר לעצמי עד כמה היה קשה לשכנע אותו לצלם סרטון או לנהל מלחמת ציוצים בטוויטר. אני גם חושב על כך, שהיה יכול לבקר גם אותי ומעיר לי, על התרבות של הגימיקים, שגם אני לקחתי בה חלק".
מנהיג אמיתי מסתכל על התמונה הגדולה, לוקח אחריות ומנסה להבין היכן הוא יכול להועיל. למרבה הצער, עמיר פרץ של 2020 מסוגל רק לדבר על מנהיגות ולא להפגין אותה
נדיר ואפילו נחמד לשמוע ביקורת עצמית מדמות גאה ולוחמנית כמו פרץ. אבל עם כל הכבוד לרגע המשפיל, שבו הציג בשידור חי את גרסתו נטולת השפם כדי להצהיר שלא יישב בקואליציה עם נתניהו (רק כדי להפר את ההתחייבות הזאת), גימיקים הם לא הפגם הכי בולט של פרץ בתור אחד היורשים של רבין, ובסבירות גבוהה האחרון שייאחז בטייטל "מנהיג מפלגת העבודה".
כי בזמן שהוא הילל את מורשתו של רבין כאישיות שלא היססה לקבל החלטות קשות ולא פופולריות, ריחפה בחדר אותה הצהרה מחפירה וגסת רוח של שותפתו המרכזית של פרץ ל"ברית" הנלעגת והמגוחכת, זאת שלא הוכיחה את עצמה בקלפי והתגלתה כבדיחה עצובה על חשבונם של המצביעים.
אמש (יום א') נזכר פרץ לגנות את האמירה של אורלי לוי-אבקסיס. אבל למעשה, כבר ביום שבו היא הכריזה על עצמה כחלק מגוש הימין בניגוד לכל ההבטחות הקודמות, הוא איבד את הלגיטימציה שלו. העובדה שמאז אין אף סקר שבו המפלגה עוברת את אחוז החסימה מוכיחה שהאסטרטגיה שלו התרסקה והוא כבר לא יהיה האדם שיוציא את העגלה מהבוץ. ובמקום להכיר בחוסר הרלוונטיות הקיצוני שלו, האיש שמתלונן על "שיח ציני ושטחי" עיוור לאופורטוניזם שלו עצמו, לחורבן שצפוי להגיע לשיאו במשמרת שלו.
כי בהנחה ריאלית שישראל תלך לבחירות במהלך 2021, השמאל נמצא במצוקה חסרת תקדים. החלקים המרכזיים שלו מפנטזים על ממשלה בראשות נפתלי בנט, אבל הוא מאותת ש"ברית האחים" לא תחזור ועדיף לו לשתף פעולה עם בנימין נתניהו ולחכות לירידתו מהבמה. בלעדיו, ממילא אין שום בעיה להקים קואליציה ימנית.
מנגד, החברה הערבית לא מוכנה לשמוע על השמאל הציוני אחרי מפחי הנפש האחרונים, והקונסטרוקציה שנקראת הרשימה המשותפת שבירה מתמיד. ללא אחוזי הצבעה מרשימים במגזר למפלגות השמאל, המשחק נגמר לפני שהתחיל.
מנהיג אמיתי מסתכל על התמונה הגדולה, לוקח אחריות ומנסה להבין היכן הוא יכול להועיל בהמשך. למרבה הצער, עמיר פרץ של 2020 מסוגל רק לדבר על מנהיגות ולא להפגין אותה.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
