היום (א') תצא לדרכה הממשלה הכי לא לגיטימית בתולדות מדינת ישראל. ממשלה צולעת, גבולית לא רק במספר חבריה - אלא גם באמון הציבורי שניצב מאחוריה. ממשלה מרובת סתירות ושקרים, מהפכים אידיאולוגיים של 180 מעלות, הפרת אמון הבוחר וגניבת קולו. רק למנות את מספר ההבטחות שראשיה הפרו ברגל גסה בדרכם הצינית להרכיב אותה - זו מלאכה שמצריכה שעות.
את שיא הרמייה קוטף כמובן מי שיישא בתואר ראש הממשלה - אף שההסכם הקואליציוני מותיר לו אזורי סמכות מוגבלים מאוד: נפתלי בנט. ראש ממשלה על הנייר, שיהיה שבוי בידי חברי קואליציה שרובם חזקים ממנו פוליטית ואלקטורלית. פוליטיקאי שבמשך קמפיין בחירות שלם עבר מאולפן לאולפן והכריז ש"עם פחות מ-15 מנדטים זה ממש לא לגיטימי שאהיה ראש ממשלה" - רק כדי לסחוט את ראשות הממשלה עם שישה מנדטים. איך מסוגל אדם עם מפלגה שפחות או יותר ניתן לדחוס את חבריה במכונית פרטית - לדרוש את התואר החשוב במדינה רק בגלל שמצא פרטנרים שמונעים משנאה והדרה למחנה שממנו הוא בא?
זו ממשלה שגם אם הושג עבורה רוב טכני של 61 תומכים - אין מאחוריה 61 מנדטים של תמיכה בציבור הישראלי. גם בנט הודה שחלק גדול מאוד מבוחריו אינו עומד מאחורי המהלך; סקר "דיירקט פולס" העלה ש־52.7 אחוז ממצביעי ימינה סבורים ש"בנט הפר את אמון מצביעיו ופעל בניגוד להבטחותיו", ורק 35 אחוז הודיעו שהיו מצביעים שוב לבנט. כלומר, הממשלה שתוקם בחסות הרמייה של בנט אולי תכיל 61 מנדטים טכניים - אבל פחות מנדטים של תמיכה ציבורית. אילו המצביעים היו יודעים מראש שקולם ייגנב וייעשה בו שימוש בניגוד לדעתם - הם לא היו מצביעים, ולא הייתה ממשלה. קשה שלא להגדיר זאת כגניבה דמוקרטית לאור יום.
אני מעיין בהסכמים הקואליציוניים, ושערותיי סומרות: גיור, כשרות, הכותל המערבי, הפרהסיה של השבת, וכל מה ששני צִדי המתרס עמלו קשה לאורך שנים כדי להסדיר בצורה עדינה
נמשיך עם יאיר לפיד, שכל חייו הפוליטיים הטיף נגד "ממשלה בזבזנית שמחלקת ג'ובים למקורבים", ועכשיו אץ-רץ להקים ממשלה מנופחת, אשר מונה 34 סגנים וסגני שרים על 61 חברי קואליציה בלבד (!); נעבור לסער וליברמן, שהבטיחו לא לשבת עם מפלגות שאינן מגנות פעולות טרור; נדלג למרצ והעבודה - מפלגות שהציגו את בנט, אבי רעיון הסיפוח, פוליטיקאי מסוכן שתומך ברעיונות של פאשיזם, ועכשיו רצו להתיישב בממשלה תחתיו.
היחידים בממשלה הזו שעמדו במילתם הם מנסור עבאס ומפלגת רע"מ. הבטיחו להתברג בממשל הישראלי - וקיימו. אבל היי, תקדים כזה לא העז אף מנהיג ישראלי ליצור ב-73 שנות קיומה של המדינה - גם לא מנהיגי השמאל יצחק רבין ז"ל ושמעון פרס ז"ל. היו לכך סיבות. אז האם בשם השנאה לנתניהו ולמחנה הימין - ראוי לרמוס כל עיקרון אחר?
והם מדברים על "אחדות". איזו מין אחדות זו? אחדות שמבוססת על הדרה של 50 אחוזים מאזרחי מדינת ישראל? אחדות שנעשית נגד שני מיליון מצביעי הליכוד והימין והמפלגות החרדיות? אחדות שמבוססת על שנאה והדרה? קואליציה שמוכנה לבצע את החיבורים המופרכים והרעועים והגבוליים ביותר, רק כדי להשאיר חצי מהעם מחוץ לממשלה, בגלל שבחירתם הדמוקרטית והחוקית לא מוצאת חן בעיניהם של מקימי הממשלה?
אבל מה שמדאיג ומצער יותר מכל, זו העובדה שמדובר בממשלה ההטרוגנית ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית - ממשלה שמשתרעת ממנסור עבאס וניצן הורביץ משמאל ועד נפתלי בנט וזאב אלקין מימין. כלאיים של דעות ועמדות שאין אפשרות לגשר עליהן. ממשלה שלא יכולה להסכים על שום תחום. לא על ימין ושמאל, לא על חוץ וביטחון, לא על מדיניות ואפילו לא על כלכלה. מה התחום היחיד שעליו יכולים כל מרכיבי הקואליציה הזו להסכים? ניחשתם נכון: דת ומדינה. בנט ולפיד עשו סולחה; בתפקיד הכבש - כל נושאי הדת והמדינה. אני מעיין בהסכמים הקואליציוניים, ושערותיי סומרות: גיור, כשרות, הכותל המערבי, הפרהסיה של השבת, וכל מה ששני צִדי המתרס עמלו קשה לאורך שנים כדי להסדיר בצורה עדינה.
אריה ארליךבניגוד לפעמים קודמות - הפעם המפלגות החרדיות הולכות לאופוזיציה מתוך בחירה. המפלגות החרדיות החליטו להישאר עם ציבור בן שני מיליון יהודים דתיים ומסורתיים שהממשלה החדשה מדירה אותם ואומרת להם: "אין לכם כניסה, קולכם לא יישמע".
היום, כשתושבע הממשלה, חצי עם יחייך - וחצי עם יבכה. אני רק מקווה שיימצאו בחצי המאושר של הכנסת מספיק ג'נטלמנים שיבינו עד כמה הסיטואציה שהם מככבים בה היא לא הגונה - ולפחות יסתירו את החיוך.
- אריה ארליך הוא עורך המגזין בעיתון "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
