בתחילת ינואר פורסם דו"ח של המכון הישראלי לדמוקרטיה ולפיו "רק" 81% מקרב הציבור מביעים אמון רב בצה"ל, בניגוד לשנים קודמות, שבהן רמת האמון הגיעה ל-90%. הפעם האחרונה שבה נרשמה ירידה כזו הייתה לאחר מלחמת לבנון השנייה. בשנה שחלפה לא היו אירועים צבאיים דרמטיים שהצדיקו פיחות כזה באמון, אז מדוע זה קרה?
ישנם כל מיני הסברים לממצא השלילי הזה, כולל הקורונה, אבל בכל מקרה מתעוררת בעיה אחרת. בתורת ניהול משברים מופיע הכלל כי ארגון העומד בפני פגיעה במוניטין יחל במסע תקשורתי כדי להתמודד עמו. צה"ל לא נראה כמי שנוקט צעד כלשהו כדי לבלום את הסחף הזה.
בראש הצבא עומד כיום אחד הרמטכ"לים הרהוטים ביותר ומעוררי האמון בהופעתם התקשורתית. חיפשתי ברשת סרטונים שבהם אביב כוכבי מדבר ומצאתי מספר מועט בלבד, בעיקר בכנסים צבאיים. אפשר להבחין במרצה מלוטש בסגנונו, שמדבר בגובה העיניים, בנינוחות ובחוש הומור. בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי אמר בדברי הפתיחה: "אני מבין שדחו לכם את ארוחת הצהריים. זה לא בגללי. אם לא יישאר לכם תיאבון, זה בגללי".
לא הצלחתי לגלות בחיפושיי אף ראיון עימו שנערך בשנים האחרונות. כוכבי הוא סרבן ראיונות ידוע, כאילו מדובר היה בראש השב"כ. זה גם הסבר מדוע לא התייצב בתוכניות הטלוויזיה והעיתונות והציג את צה"ל ואת תוכניותיו, כדי להתמודד באופן חיובי עם משבר האמון בצבא.
ייתכן שכוכבי צופה גם בסרטונים פוליטיים ביו-טיוב בלילות. הפוליטיקאים הציבו מעל ראשיהם של רמטכ"לים חרב מתהפכת בדמות אישור השנה הרביעית של הרמטכ"לות, לאחר שירות קבוע בחוק של שלוש שנים
יכול להיות שכוכבי, "מיסטר פרפקט" כפי שכינה אותו חוקר יחסי צבא וחברה פרופ' יגיל לוי, הוא גם אדם צנוע. בהחלט תכונה אנושית ראויה, אבל לא כשמדובר ברמטכ"ל. זו יכולה לתרום לפגיעה בתדמית הצבא, כפי שאכן ניתן לראות בממצאי הסקר האחרון לעיל.
האם צה"ל צריך לשווק את עצמו? הרי מדובר לכאורה במונופול שאין לו מתחרים. לא בדיוק. הפרופסורים יחיאל לימור והלל נוסק, שעוסקים במחקרי צבא, מונים כמה סיבות לצורך הזה. הראשונה: לגיטימציה לשירות הצבאי ויצירת גאוות יחידה. בעשור האחרון יש ירידה של 10% במוטיבציה לשירות ביחידות השדה. בהחלט, צה"ל צריך להשקיע יותר בשיפור הדימוי שלו.
השנייה, גיוס תמיכה לפעילויות הצבא בדעת הקהל, שלעיתים שנויות במחלוקת בשל עמדות פוליטיות. השלישית, גיוס תמיכה בדעת הקהל במאבק על הקצאת המשאבים הלאומיים. לצורך זה הצבא צריך לייצר נחיצות להתעצמותו, בעיקר בתקופה שבה התקציבים מחולקים מסיבות פוליטיות.
לפי פרסום מהשבוע שעבר צה"ל דורש להוסיף לתקציבו כמה מיליארדי שקל. האוצר מתנגד ופרסם, בשם "מקורות" אצלו, "כי עד כה לא הובהר לאוצר, לממשלה או לכנסת לשם מה הצבא נזקק לתוספת".
כוכבי בכנס בשבוע שעבר. אירוע אזרחי נדיר
(צילום: המכון למחקרי ביטחון לאומי)
את הפעילות ההסברתית הזו צריך היה להוביל הרמטכ"ל, שיש לו את הכישורים התקשורתיים הראויים כדי לעשות זאת. הדבר אינו מבוצע, לא משום שכוכבי אינו מבין בהנעת דעת קהל. הוא דווקא מקיים תדרוכים שבהם ניתן למצוא את טביעת אצבעותיו (באחד הפרופילים שהופיעו על אודותיו נכתב: "ברגעי הפנאי המעטים שלו, גילה הרמטכ"ל את יוטיוב: בלילות הוא צופה בסרטי היסטוריה צבאית". העיתונאי כזבוב על הקיר בחדר השינה של כוכבי).
ההסבר היחיד לשתיקתו הפומבית המתמשכת והולכת של הרמטכ"ל, הוא כנראה חששו מן הדרג המדיני ובעיקר מבנימין נתניהו. המרוץ של גנרלים להנהגת המדינה, בעשורים האחרונים, יכול להפוך כל ראש מטה כללי לאיום פוליטי. נתניהו, שמבין דבר או שניים בתדמיות של אישי ציבור, יכול לזהות בכוכבי סכנה ממשית. יש לו את הרהיטות הלשונית של אהוד ברק, אבל בלי הריחוק החברתי, וגם את המראה המצודד של בני גנץ.
ב-1998 זיהה נתניהו, כראש ממשלה, את הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק כמי שעשוי להתמודד על התפקיד שלו. בתדרוך שלא לייחוס עם כתבים מדיניים ופוליטיים, הוא התבטא כלפיו עוד כשזה היה במדים: "האיש הזה רוצה להיות ראש ממשלה... מי שיבחר בשחק יקבל את טלי אשתו. שמאל שבשמאל. יותר שמאלנית ממרצ, היא זו שמושכת את שחק, חסר חוט השדרה, אל השמאל ואל אש"ף".
ייתכן שכוכבי צופה גם בסרטונים פוליטיים ביו-טיוב בלילות. הפוליטיקאים הציבו מעל ראשיהם של רמטכ"לים חרב מתהפכת בדמות אישור השנה הרביעית של הרמטכ"לות, לאחר שירות קבוע בחוק של שלוש שנים.
זה יכול להיות ההסבר מדוע החליט להיעלם מן העין הציבורית, כדי שלא להזין את חרדתו של נתניהו. גם באירוע האזרחי היחיד שבו הוא הופיע, הכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי בשבוע שעבר, היה יותר דיפלומטי (יישור קו עם הממשלה לגבי איראן) וכלכלי (דרישה להגדלת תקציב הביטחון).
זה לא מצדיק את העובדה שהרמטכ"ל הפך להיות לנוכח-נפקד בתקשורת. כוכבי הוא לא רק מנהלן שאחראי לתקינות פעולות הצבא, אלא דמות ממלכתית-לאומית שצריכה להוות מקור השראה לציבור הישראלי. את התוצאה הזו ניתן להשיג בעידן המודרני רק באמצעות הופעות בכלי התקשורת. כאשר לא עושים זאת, התוצאה יכולה להיות ירידה ברמת האמון בצה"ל.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
