בבליל הדיווחים סביב סערת פיזור הכנסת נבלע מעשה חמור של היו"ר שלה, ח"כ יריב לוין. בבוקרו של יום שבו התנהל בבית המשפט העליון דיון בעתירות נגד חוק הלאום הוא שלח מכתב לנשיאת בית המשפט העליון, שבו קרא תיגר על עצם סמכותו של בג"ץ לדון בתוקפו של חוק יסוד, וקבע כי כל החלטה שתתקבל בדבר התערבות בחוקי יסוד - תהיה חסרת תוקף.
מה שחמור כאן אינה דעתו של לוין ואף לא ניסוחה החריף. השאלה אם יש מקום לביקורת שיפוטית על תיקון חוק יסוד שנויה במחלוקת לגיטימית. גם הסבורים שיש מקום לביקורת כזו, מודים בכך שניתן להצדיקה רק במקרים קיצוניים מאוד. בדיוק משום כך נקבע הדיון בעתירות בהרכב מורחב. בדיון זה הכנסת, כמוסד, היא צד והיא מיוצגת על ידי הממונה על ייצוג הכנסת בערכאות, עו"ד אביטל סומפולינסקי, שהגישה לבג"ץ את עמדתה והשתתפה בדיון שנערך.
חמורה הייתה דרך פעולתו של לוין, ששלח מכתב, בכובעו כיו"ר הכנסת, לשופטת הדנה בעניין תלוי ועומד.
יש מי שימצא אירוניה בכך שבמכתב שבו מלין לוין על חריגה מסמכות של בג"ץ, הוא עצמו חורג מסמכותו. יו"ר הכנסת הוא מעמד ממלכתי בכיר ומכובד, בעל תפקידים חשובים בניהול דיוניה של הכנסת וענייניה הפנימיים. לעומת זאת, החוק קובע שייצוג הכנסת בערכאות הוא מתפקידיו של היועץ המשפטי לכנסת. אין זה תפקידו של יושב הראש.
ייתכן שקרבת הזמנים בין משלוח המכתב לנשיאה חיות לבין פיזור הכנסת אינו מקרי, וצל הבחירות הביא את לוין לנסות להראות את עוצם ידו בתחרות המתקיימת בצדה הימני של המפה הפוליטית
בנוסף לכך, בפעולתו הפר לוין החלטת נוהל ותיקה, עוד משנת 1953, הנספחת לתקנון הכנסת ולפיה "התערבות במהלך של משפט המתנהל בבית המשפט, על ידי פנייה ישר לבית המשפט... כל עוד לא ניתן פסק דין סופי, אינה עומדת בהתאמה למעמדו של חבר הכנסת ויש להימנע מכך".
אזרח מן השורה שהיה מעז לשלוח מכתב לשופט הדן בעניינו, עלול היה למצוא עצמו נחקר בחשד לעבירה של השפעה שאינה הוגנת. כשהליך משפטי מתנהל, התקשורת עם בית המשפט אמורה להתנהל אך ורק על ידי הגשת כתבי טענות וטיעונים בע"פ, בהתאם לסדרי הדין. שוויון בפני החוק משמעו שתוך כדי ההליך המשפטי, על הכנסת להתנהל כמו כל בעל דין אחר ולפי סדרי הדיון, ולכן אין מקום למכתב מהסוג שלוין שלח.
(צילום: שחר גולדשטיין)
גם באשר לתוכנו של המכתב לוין לא דייק. אמנם הפרדת הרשויות אין משמעה שהרשויות אינן "מדברות" זו עם זו, אולם לתקשורת ביניהן יש כללים, כשהמילה האחרונה בפרשנות החוק נתונה לרשות השופטת. לאחר שיינתן פסק הדין, הכנסת תוכל לתקן את החוק אם היא לא מסכימה עם החלטת בית המשפט.
ייתכן שקרבת הזמנים בין משלוח המכתב לבין פיזור הכנסת אינו מקרי, וצל הבחירות המתקרבות הוא שהביא את לוין לנסות ולהראות את עוצם ידו בתחרות על תואר "החובט המצטיין" במערכת המשפט, המתקיימת בעיקר בצדה הימני של המפה הפוליטית. כך או כך, מדובר במכתב מיותר, החוצה קו אדום נוסף של התנהגות בלתי ממלכתית.
- אל"מ (מיל') עו"ד לירון ליבמן הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי והתובע הצבאי הראשי בצה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
