מבלי שהתכוון לכך, סמל אמיל עשה היסטוריה. אמיל הוא הכלוא האחרון בכלא 4 המיתולוגי שבבסיס צריפין, שנסגר אחרי 80 שנות פעילות. אורוות הסוסים מהמנדט הבריטי, ששיכנו לאורך השנים שבויי מלחמה ואסירים צבאיים מפורסמים כמו תא"ל רמי דותן או אלאור אזריה, ייהרסו בקרוב ועל השטח תוקם שכונה חדשה. רגע לפני שהמנופים מתחילים לעבוד הסתובבנו בין מבני הכלא הריקים.
כלא 4, אחד ממתקני הכליאה הצבאיים הוותיקים, מתרוקן בימים אלה מאנשים ומציוד לקראת המעבר למתחם הכליאה הצבאי החדש שהוקם במחנה בית ליד. כבר מימיו הראשונים של צה"ל המקום שימש כבסיס צבאי, ואף עוד קודם לכן היה מחנה של הצבא הבריטי.
סיור בפלוגות העזובות מעיד על סופה של תקופה בבסיס שהוא לא כלא רגיל ולא מחנה צבאי. כתובות גרפיטי על החומות הפנימיות, מעליהן גדרות תיל. בתאי המאסר הגדולים מוצבים תנורי חימום ישנים, חדר הביקורים מתפורר ובוטקה הקנטינה הקטן נשאר מיותם.
מרבית החיילים שהגיעו אל כלא 4 נכלאו בעקבות עבירות של היעדר משירות, כמו עריקות, נפקדות והשתמטות. מיעוטם נכלאו בעקבות עבירות סמים, הונאה, מין, גניבה ואלימות.
לאורך השנים הוטחה ביקורת במשטרה הצבאית ש"קלקלה" חיילים נורמטיביים שסירבו פקודה כעבירת משמעת ומצאו עצמם חולקים את אותו התא במשך שבועות לצד עבריינים. בשנים האחרונות השתנתה המגמה ונקבע מדרג כליאה למתקני מעצר יחידתיים, שצמצם את התופעה הזו.
בכלא הצבאי שבמרכז הארץ ידעו גם לא מעט תקלות ואירועים חריגים, בעיקר בעשור האחרון. מספר כלואים ברחו מהכלא, חלקם אף מספר פעמים, מה שהוביל להדחת קצינים בכירים מהמתקן, כפי שנחשף ב-ynet. בנוסף חיילת שנכלאה במקום מתה בפתאומיות.
עם זאת, בכלא 4 התמקדו בשיקום וחזרה למוטב של רבבות משרתים לאורך השנים. "היה לנו כלוא שהשתמט שנה וחודשיים משירות צבאי, ולאחר התקופה פה הוא החליט להתגייס ולהישאר במשטרה הצבאית כמדריך כלואים בכלא 4 והמשיך לשירות מלא", סיפר סא"ל ברק דנין, המפקד האחרון של כלא 4. "מערך גחל"ת שפועל כאן בהרחבה מאפשר לכלואים למצות את עצמם טוב יותר. רובם ככולם לא עבריינים בעיניי".
600 כלואים אוכלסו בבסיס בשיא התפוסה שלו, כולל במתחם ההפרדה שמיועד לכלואים אלימים או כאלה שמאיימים לפגוע בעצמם. התקופה הארוכה ביותר שחייל נשאר בתא הפרדה הייתה 147 ימים.
עבור אמיל זה הביקור הראשון, ובתקווה גם האחרון, בכלא. לאחר שירות מלא כלוחם בצנחנים הוא נתפס בחופשת השחרור שלו, הורשע בסחר בסמים, ונגזרה עליו שנת מאסר. למרות החששות בהתחלה, השהייה הארוכה בכלא הצבאי עשתה לו טוב.
"בהתחלה זה היה לקבל כאפה, במיוחד להיות בלי הפלאפון בכלל, אבל זה דווקא טוב", סיפר. "אם מחפשים אותי יודעים למצוא אותי בטלפון הציבורי, ויש טלכרט ועיתון, ואפשר להתעדכן לא רק דרך הפייסבוק. זה יותר שקט ושפוי. פה אתה לומד להיות מאופק, להכיל".
מי שמלווה אותו ומתייחס אליו כבן טיפוחיו הוא הרס"פ, רס"ל עדן שמואלי, שמשרת בכלא כבר שבע שנים. "התשתיות פה מאוד ישנות, הטלפונים הציבוריים לא תמיד עבדו ועסקנו הרבה בתיקונים", הוא מודה. "אבל היה משהו מיוחד במקום הזה שעזר לנו לעשות לימונענע מהלימון".