3 צפייה בגלריה
לוינסון עם אבי משה-סגל, אוצר מוזיאון חיל האוויר, שליווה אותה במהלך השנים
(מתוך אתר חיל האוויר )
רינה לוינסון, מהטייסות הראשונות של חיל האוויר, הלכה בתחילת השבוע לעולמה, שבועיים לפני יום הולדתה ה-94. מי שנחשבת לטייסת הוותיקה ביותר בישראל הייתה פורצת דרך ומקור השראה עבור נשים רבות. היא הותירה אחריה בת ושלוש נכדות.
לוינסון הייתה טייסת קישור, סיור ותובלה במהלך מבצע קדש והשלימה שירות מילואים של 25 שנה בחיל האוויר. בחיידק התעופה נדבקה כבר בגיל 14 כשהייתה מתבוננת במטוסי חיל האוויר הבריטי חולפים מעל ראשה בימי המנדט. בשנים שלאחר מכן הצטרפה למועדון חובבי תעופה, בנתה דאונים והדריכה בני נוער בשיעורי טיסנאות.
כשהייתה בת 19 לוינסון עברה קורס טייס אזרחי של חברת "אווירון" והוציאה רישיון טייס בסיסי-מנדטורי. לאחר מכן, בניגוד לרצון הוריה, טסה לארה"ב כדי לשפר את רישיונה ולבסוף הוכשרה לבצע טיסות במטוס דו-מנועי, טיסות הדרכה וטיסות מכשירים.
בגיל 24 שבה לוינסון לישראל והתקבלה לקורס טייס מספר 6 של חיל האוויר. למרות שהודחה מהקורס, הצבא הכיר ברישיונותיה האזרחיים, והיא החלה לשרת כטייסת קישור סיור ותובלה קלה בטייסת 100. בזמן מבצע קדש ב-1956 הטיסה מטוס סטירמן 75 דו-כנפי דו-מושבי במסגרת הכוחות שהעמיד צה"ל לצבא הצרפתי.
לאחר סיום המלחמה נשלחה לוינסון לצרפת להכשרה על מטוס סילון מסוג פוגה מגיסטר לפני שנרכש ונכנס לשימוש בחיל האוויר. בכך הייתה הטייסת הראשונה בחיל האוויר הישראלי שהוכשרה לטוס על מטוס שכזה.
לצד שירות המילואים בחיל האוויר, לוינסון עבדה תקופה בארקיע כטייסת מסחרית ובהמשך הקימה את חברת "מונאוויר" שהציע שירותי טיסות פרטיות בשמי המדינה. בהמשך ייבאה לישראל את מטוסי הססנה 206, שמשמשים כיום בעיקר לקורסי טייס אזרחיים ואת התעופה כללית.
לוינסון הותירה אחריה בת ושלוש נכדות. הבכורה שבהן, לירי הראל, סיפרה ל-ynet: "התשוקה של סבתא הייתה לטוס. היא טסה עד גיל 76 ודאתה עד גיל 83. סבתא אהבה מאוד לטייל בארץ ובחו"ל ועד לקורונה היתה מתנדבת בספארי ברמת גן כי אהבה מאוד בעלי חיים".
לוינסון הייתה עצמאית עד ליום מותה ועד לפני שנה היתה נוהגת לבדה, בעיקר להתנדבות בספארי. "היא לא רצתה שיטפלו והיתה עצמאית כל חייה", סיפרה הראל.
