אמש (יום ב') היה נדמה שהדרמה בירדן הגיעה לסיומה. המלך עבדאללה, כך פורסם, גייס בחשאי את הנסיך חסן שיצא אל ביתו של הנסיך חמזה, והעניינים מלובנים ומיושבים. כך או אחרת, הסיפור שטלטל השבוע את המזרח התיכון מלמד לא מעט.
אפילו איראן, העוינת לממלכת ירדן, הזדרזה להוציא הודעת תמיכה במלך עבדאללה וביציבות משטרו. הראשון היה, כצפוי, אבו-מאזן, שיחסיו עם בית המלוכה טובים למדי, ואחריו מצרים, כוויית, נסיכויות המפרץ, עיראק ובית המלוכה הסעודי. רק ישראל נעדרת מרשימת תומכי המלך עבדאללה. ראש הממשלה בנימין נתניהו סגר את פיו, לא אומר מילה בעד או נגד בית המלוכה ששוכן במרחק 12 דקות טיסה מלשכתו בירושלים.
נתניהו, כמו כל הדרגים הפוליטיים והצבאיים-ביטחוניים אצלנו, מודע לקשיים של ירדן: שיעור האבטלה הגואה ביחד עם ממדים מבהילים של הגל השלישי של הקורונה. כשאין מספיק חיסונים, ישראל הייתה יכולה לדאוג. אם יש מקומות עבודה, הם נחטפים בידי גולים סורים ועיראקים מקרב מאות אלפי הפליטים שחיים כיום בירדן. הם מוכנים לקבל חצי מהשכר שידרשו מקומיים. הצעד האחרון של המלך, צעד של ייאוש, מוביל אותו לחפש עכשיו שיתופי פעולה בסוריה.
ושוב חוזרים לשאלה מה עדיף לנו: ששתי הגדות יחברו זאת לזאת, תחת משטר פלסטיני, או שהמלך עבדאללה יצלח את המשבר, יזכה לתמיכה דיסקרטית וינהל את הגבול הארוך בין המדינות
הנסיך חמזה לא ישב בשקט ביממה האחרונה. אתמול העביר קלטת חדשה, שבה הוא מתעקש לצאת ולדבר אל הציבור, בידיעה שהדרמה שמתחוללת בתוך בית המלוכה הירדני פילגה את הרחוב לשלושה חלקים: הרוב, שתומך ביציבות משטרו של המלך; אלה שמותחים ביקורת בדומה לנסיך חמזה, ואלה שמעדיפים לנהל שיחות סתומות בסלון הפרטי. כולם מדברים על האפשרות שהנסיך העקשן יידרש בסופו של דבר לעלות על מטוס ולהרחיק לארה"ב.
למה ישראל לא מגיבה? אילו היחסים בין נתניהו לעבדאללה היו נינוחים יותר, הייתה יוצאת תגובה מאחורי הקלעים. אבל כשאין הידברות - השתיקה הישראלית רועמת מדי. ושוב חוזרים לשאלה מה עדיף לנו: ששתי הגדות יחברו זאת לזאת, תחת משטר פלסטיני, או שהמלך עבדאללה יצלח את המשבר, יזכה לתמיכה דיסקרטית וינהל את הגבול הארוך בין המדינות. רק בני גנץ טרח להגיב על האירועים בירדן כשקבע שמדובר ב"עניינם הפרטי".
"קו אדום", מזכירים בתקשורת הירדנית את כללי המשחק: מותר למתוח ביקורת על כל שרי הממשלה, ואפילו המלך עבדאללה נוהג להתחפש ולערוך ביקורי פתע במקומות בעייתיים. אבל המלך עבדאללה הוא הקו האדום שלא ייחצה. אסור למתוח ביקורת, אסור לנסות להמליץ למלך מה לעשות. "סיידנא", אדוננו, הוא המחליט הבלעדי.
סמדר פריתומריקוקל לנחש שהמדינות הערביות העשירות יתגייסו להציע תמיכה כלכלית. סעודיה ושליטי האמירויות צפויים להכניס יד ארוכה לכיס, להוציא חופני דולרים ותוכנית השקעות. המלך כבר לא ייאלץ לחזר על פתחיהן. גם ממשל ביידן, שהביע תמיכה חד-משמעית ב"שותפנו הוותיק", צפוי לחזק את הסיוע.
נחכה ונראה מה תעשה ישראל. זאת בדיוק ההזדמנות להרחיב את היחסים שעומדים עכשיו רק על שיתופי פעולה ביטחוניים. טלפון אחד ממקורב ישראלי (יש לא מעט כאלה) לצד הירדני יוכל להחזיר, בהדרגה, את היחסים בין הלשכות, יהיה מי שיהיה ראש הממשלה אצלנו.
- סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
