תחת איום הסגר השני, בזמן שרובנו מלאים תלונות כרימון על המדינה ורק מתים לעוף מכאן ולו רק לחופשה קצרה, יש 27 נשים שנאחזות בכל יום תחת השמש הישראלית הקופחת כאילו היה יום בגן עדן. הנשים האלה הן הזדמנות לחסד ותיקון, הזדמנות שמונחת על שולחנו של שר הפנים אריה דרעי.
27 הנשים האלו היו נערות, בנות 20-13 שנחטפו לפני תשע שנים באתיופיה והוברחו לסיני. שם, במחנה עינויים, הן הוחזקו במשך חודשים ונדרשו לשלם כופר שלא היה להן איך לעמוד בו. הן ספגו מכות, וגם סכינים, וגם מוטות ברזל. איימו עליהן שאם לא ישיגו את הכופר, יקצרו מהן איברים כדי לכסותו. ביום השכיבו אותן על החול הלוהט ובלילה הן עברו אונס קבוצתי בנוכחות גברים נוספים שצחקו והשפילו אותן – יחס שמצלצל לנו מוכר להכאיב בימים אלה. "אפילו לא לקחו אותך הצידה, כאילו זה היה משחק בשבילם", סיפרה אחת מהן.
אחרי חודשים בגיהינום עלי אדמות הן שוחררו בגבול אילת ועברו לשטח המדינה. "כשראיתי את החיילים הישראלים, הייתי ממש שמחה", אומרת בדמעות אישה שהייתה רק בת 14 כשחצתה את הגבול בריצה.
הצלקות שחוויה כזו משאירה הן בלתי נתפסות, אבל הנערות האלו פשוט המשיכו קדימה בכל הכוח. הן הוכרו בישראל כקורבנות סחר בבני אדם. הן למדו עברית, הן עובדות, יש להן בני זוג, ילדים, חברות. דברים קטנים ומובנים מאליהם שעבורן הם חסד אלוהי, לא פחות. בשבילן לאכול ארטיק בשמש, בבגדים נקיים, זה הכי הרבה מזל בעולם. "ברוך השם", אומרת אחת מהן, "ברוך השם על ישראל".
והנה יום אחד, כעבור כמעט עשור, הן מקבלות מכתב התרעה על כוונת הרשויות לגרש אותן בחזרה לאתיופיה. ברגע אחד כל הפצעים נפערים: שם מחכה להן סכנת נידוי, אלימות, עוני ומוות. ככה זה שם כשאת קורבן לסחר ואונס. באתיופיה החברה רואה בך אשמה במצב הנורא שנקלעת אליו, במקום גיבורה על זה ששרדת אותו. "אם אני אחזור לשם, אני אמות", אומרת כל אחת מהן. האם אנחנו לא רוצים להציב דוגמה טובה יותר לאיך ראוי להתייחס לאישה, לנפגעת?
לקלוט אותן ולשקם אותן זה הדבר היהודי לעשות. זה חסד, זאת אהבת הגר. מעבר לזה — זאת בדיוק הקונטרה האנושית שאנחנו כחברה זקוקים לה עכשיו, בתקופה כה נגועה בחזירות ואנוכיות. רגע אחרי האונס באילת, לשר הפנים יש הזדמנות פז להראות דוגמה אישית כמנהיג ציבור, ולשלוח מסר ברור בדבר כבוד האישה וחירותה, בדבר המצפן המוסרי המצופה מאיתנו כלפי זולתנו.
בימים אלו מתקיימים דיונים בצוות בין-משרדי שאמור להמליץ לשר הפנים בעניין מתן המעמד ההומניטרי לנשים האלו. דרעי צריך לעשות את הדבר החומל, האנושי, היהודי מאין כמוהו, ולעזור לנשים הללו. בשבילן, ובשבילנו: בשביל החברה שאנחנו רוצים להיות, שאנחנו רוצים להשאיר אחרינו. רגע לפני התחנונים לרחמי שמיים ביום כיפור, מה ראוי יותר מלהראות מידה של רחמים וחסד עלי אדמות.
- רעות ענבר היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
