מערכת הביטחון מודעת לקושי בהשגת תמונת ניצחון במבצע "שומר החומות", אולם מי שרוצה תמונת ניצחון מחפש תמונה, לא ניצחון. קל יותר להציג תמונה מאשר לנצח. הכמיהה לתמונת ניצחון מבטאת חולשה ומקרינה חוסר ביטחון. לפיכך, מי שמחפש תמונה כזאת עלול למצוא אותה, אבל אצל האויב.
מלחמות משופעות בתמונות ניצחון. תמונת הצנחנים בכותל, וזו של יוסי בן חנן מניף קלצ'ניקוב במי התעלה, הן שתיים מהזכורות יותר מהניצחון במלחמת ששת הימים. גם תיעוד של הנפת דגלים חקוק באופן דומה: הנפת דגל הדיו באום רשרש היא תמונת ניצחון במלחמת העצמאות, וכזאת הנפת דגל ארה"ב על ידי לוחמי מארינס באיוו ג'ימה ודגל ברה"מ על חורבות הרייכסטג בסוף מלחמת העולם השנייה.
כל תמונת ניצחון היא תמונת מלחמה, אך לא כל תמונת מלחמה היא תמונת ניצחון. מלחמת וייטנאם חקוקה בזיכרון התקשורתי בתמונת הילדה קים פוק נמלטת עירומה מהפצצות חיל האוויר האמריקני. מלחמת יום הכיפורים מונצחת בתמונת ראשו החבוש של האלוף אריאל שרון.
תמונות ניצחון עוברות תהליך כפול. ראשית הן נאספות מעשרות אלפי צילומי מלחמה ורק בשלב שני נצרבות בזיכרון הקולקטיבי. תמונת ניצחון היא תמונת מלחמה רגילה שעולה מלמטה למעלה, לסטטוס יוקרתי יותר. הטיפוס במעלה הסטטוס נעשה על ידי מנגנון היד הנעלמה של השוק.
אחרי ששת הימים נבחר הצילום של יוסי בן חנן משתכשך במי התעלה מתוך אלפי תמונות והוצג בשער המגזין האמריקני "לייף". אף אחד לא הכתיב למגזין את בחירת התמונה ושום דובר מטעם לא דחף אותה לעורך.
מה שמפריד בין תמונת מלחמה רגילה לבין תמונת ניצחון הוא פשוט הניצחון: בששת הימים, הגעת צה"ל לתעלה לאחר השמדת הצבא המצרי; באיוו ג'ימה, כיבוש האי וניצחון המארינס על הצבא היפני; בברלין, כיבוש העיר על ידי הצבא הסובייטי. אין תמונת ניצחון ללא ניצחון בפועל.
האם מה שמאפיין מלחמה קונבנציונלית נכון גם למלחמה א-סימטרית? למערכה בין צבא סדיר לתנועת גרילה וארגוני טרור? אם צבא סדיר אינו בנוי לנצח ארגוני טרור, או שהמחיר הנדרש לחיסול חמאס בעזה גבוה מדי, ברור שאין מקום לתמונת ניצחון. באין אפשרות לניצחון או תנאים להשגתו, אף תמונה לא תבוא במקומם. כל ניסיון להציג תמונת מלחמה כתמונת ניצחון יכה כבומרנג את שולחיו.
שחזור התמונה של יוסי בן חנן בתעלה
יש הטוענים שמושג הניצחון הוא תודעתי. יחסי הכוחות ותוצאות המלחמה אינם חשובים. הניצחון שייך למי שהכריז עליו. לכן הכרזה על ניצחון היא תמונת הניצחון. אבל הניתוק בין תודעה לבין המציאות אינו עומד במבחן האמת. אויב שמגיח מעיי ההריסות ופושק את אצבעותיו לאות ניצחון טוען שעצם הישרדותו היא הניצחון.
אכן, כמו "אהבה", "סבירות" או כל מושג אחר, גם הניצחון הוא תודעתי. אבל המבחן שלו הוא במציאות: האם היא מצדיקה תביעה לניצחון או לאו?
מי שקובע את מידת ההתאמה בין התודעה לבין המציאות הוא השוק. אם קיימת תמונת ניצחון, השוק יבודד אותה משלל תמונות המלחמה. אם אין תמונת ניצחון, דעת הקהל מתעצבת באמצעות תמונות המלחמה וקובעת את תוצאות המלחמה: ניצחון, תבוסה או אי-הכרעה.
מאחר שדעת הקהל ניזונה מריבוי ערוצי תקשורת, כל ניסיון להטות אותה דרך הפקת "תמונת ניצחון" נידון לכישלון. במלחמות א-סימטריות, כמו במלחמות קונבנציונליות, מנגנון היד הנעלמה של השוק קובע מי עשה אקזיט מוצלח מהמלחמה ומי נכשל.
- ד"ר שמואל חרל"פ הוא איש עסקים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
