צעקות, איומים, הטרדות וביקורים בהפתעה: כך פועלים סוקרי הלמ"ס
מ', אישה בת 70 שמתמודדת עם בעיות רפואיות, קיבלה שיחת טלפון מנציגה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). במהלך השיחה, טוענת מ', דחקה בה הסוקרת להשתתף במילוי שאלון אישי ואף איימה עליה כי אם לא תעשה כן - ייחשב הסירוב לעבירה פלילית. "עניתי לה בכעס ש-70 שנה לא הייתה לי עבירה פלילית, אז אולי תהיה לי עכשיו", סיפרה השבוע מ'.
מ' לא לבד. למערכת ynet הגיעו תלונות של אזרחים נוספים שטוענים כי בחסות החוק פעלו מולם סוקרי הלמ"ס באגרסיביות ובכללה ניסיונות מטרידים במיוחד כדי לאסוף פרטים אישיים על חייהם. בתיעוד נראה סוקר של הלמ"ס לוחץ שוב ושוב באינטרקום של מ' - ונתקל בסירוב עקשני של ילדיה שביקשו ממנו לעזוב את המקום ולהניח לה לנפשה.
ילדיה של מ' (גילוי נאות - אחד מהם עובד ynet) הסבירו לסוקר כי בזמן הקורונה אין אפשרות לבקר אישה מבוגרת שנמצאת בקבוצת סיכון. הסוקר אמר בתגובה כי הוא יכול להיכנס לבית, ואף החזיק בידיו מכתב שמיועד למ'. "אם תדברי אליי ככה, אני אבוא אלייך כל יום", איים הסוקר על בתה של מ' שביקשה ממנו שוב ושוב לעזוב את המקום. "הדירה שאתם גרים בה עלתה במדגם הסקר של הלמ"ס". לאחר חילופי הדברים, שהגיעו לטונים צורמים מצדו של הסוקר, שאלו ילדיה של מ' לשמו - ובתגובה הוא השיב "תחת".
"הוא לא הפסיק לצלצל למטה, הייתי מבוהלת, לא ידעתי מי זה", סיפרה מ'. "התקשרתי לבן שלי ומזל שהוא ובתי בדיוק חזרו מקניות שהם ערכו עבורנו". בתה של מ' הוסיפה: "הייתי בהלם, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא היינו שם ואימא שלי הייתה נשארת לבד. אני לא יודעת איך היא הייתה מתמודדת איתו. מפחיד לחשוב שהם שולחים כזה בריון אגרסיבי לאנשים מבוגרים ועוד בתקופת הקורונה. שנה שלמה הם לא הכניסו אף אחד לבית, אפילו לא בעלי מקצוע".
שיחת הטלפון מנציגת הלמ"ס הגיעה כמה ימים קודם לכן. מ', אמרה כי היא לא מעוניינת לחלוק את ענייני חייה האישיים. "אמרתי לה שאני לא בקטע לסקרים ואף פעם לא עונה עליהם, אבל היא אמרה שאני חייבת להשתתף כי עליתי במדגם. שאלתי אותה אם זה שאלות אישיות והיא אמרה 'כן', אז אמרתי לה שאני עוד יותר לא רוצה. הסוקרת נתנה לי דוגמה לשאלות כמו איפה אני עובדת והאם הייתי בחל"ת לאחרונה, ועניתי לה שאני בת 70 בכלל, בגיל פרישה".
לדברי מ', הסוקרת המשיכה להתעקש ואף נקטה כאמור באיום שנוגע לעבירה פלילית. "הסברתי לה שאני עסוקה בימים אלו בבעיות הבריאות שלי שהן די והותר וזה מה שיש לי בראש כרגע, לא המדגם. הסוקרת אמרה שהיא חייבת להעביר את זה הלאה, ובזה זה נגמר. בסוף השיחה היא אמרה שתתקשר שוב 'בימים הקרובים' כדי לנסות לשכנע אותי".
מ' מציינת כי השיחה מאוד הלחיצה אותה והיא לא רגועה מאז. "זה מרגיש כמו חדירה לפרטיות וזה מאוד מכעיס. אם אני אומרת שאני לא רוצה להשתתף, שיקבלו את זה. למה מחייבים אותי אם אני לא רוצה? לענות בסקר צריכה להיות זכות ולא חובה, ואם אני לא מעוניינת צריכים להניח לי. בשלב הזה בחיים שלי אני עסוקה בבעיות בריאות ולא פנויה להשתתף במדגמים. מכאן ועד עבירה פלילית זה רחוק כמו מזרח ומערב. איזו עבירה פלילית יש פה? מאז השיחה אני נמצאת בלחץ וחרדות נוראיות מפני מה שעלול לקרות, זה לא בריא לאישה בגילי".
"הרגיש כאילו מישהו עוקב אחריי"
גם נעמי (63) מתארת חוויה מעיקה. לדבריה, לאחר שעלתה במדגם של הלמ"ס - היא חויבה להשיב לשאלות חודרניות עליה ועל בני משפחתה. "המון זמן התחמקתי ודחיתי את מילוי השאלון אבל אחרי שקיבלתי הודעה למייל שחלה חובה לענות לסקר, לא נותרה לי ברירה. היו שם שאלות שהרגשתי שהן ממש חודרניות והזויות על ההתנהלות היומיומית שלי, על החיים שלי, כמו כמה אנשים אנחנו בבית בערבים וכמה בדרך כלל, מה קורה בסופי שבוע, איך אני נוסעת לעבודה, באיזו שעה אני יוצאת לעבודה ובאיזו שעה אני חוזרת.
"זה הכי עצבן אותי וזה הרגיש כאילו מישהו עוקב אחריי ורושמים את ההתנהלות היומיומית שלי. עצם זה שאני מחויבת למסור את הפרטים האלה, זה מרגיש שאני תחת השגחה של האח הגדול. למה אני צריכה למסור פרטים אישיים על עצמי? הרגשתי מאוד לא נוח. תחושה של חשיפה ומי יודע מה עושים עם המידע הזה ולאן זה מגיע".
נעמי טוענת כי היא לא חשה שהשאלות עוסקות בנתונים סטטיסטיים. היא נאלצה להמציא תשובות מחשש שתהיה חשופה לרישום פלילי. "הרבה תשובות המצאתי כדי לעבור את השאלון ובכלל לא מסרתי דברים אמיתיים", סיפרה נעמי.
היא אמרה עוד: "הרגשתי שאני חייבת למצוא תשובות כי כל הזמן הדהד לי בראש שזה חוק ופחדתי להסתבך עם השלטונות. אחת כמוני שהגיעה ממדינה קומוניסטית, כשאני שומעת את המילה 'חוק' אני מיד בהתגוננות כי אני לא יודעת מה יקרה אם לא אמלא את החוק. האם זה רק מסתכם בקנס או רישום במאגר שאני מסרבת למסור מידע.
"זה ממש הזוי שסירוב נחשב לעבירה פלילית. יש מספיק אנשים שמוכנים למסור מידע וזה בטח לא צריך להיות תחת חוק וקנסות ובטח לא מצב של איום. הם צריכים לשכנע את האזרח כדי שישתף פעולה. העניין על הקנסות מתאים לרוסיה וצפון קוריאה, לא לישראל. היה לי מאוד מוזר לשמוע את זה בישראל".
פקודת הסטטיסטיקה המקורית חוקקה על ידי המנדט הבריטי ב-1947. בהמשך עברה הפקודה כמה שינויים והתאמות כדי להתאימה לצורכי המדינה. מ-1972 פועלת הלשכה מכוח הנוסח החדש של פקודת הסטטיסטיקה - ומטרתה איסוף, עיבוד, ניתוח ופרסום מידע סטטיסטי על אודות אוכלוסיית המדינה.
החוק אכן מחייב את האזרחים לשתף פעולה עם הלמ"ס, ומעניק לה סמכות לחייב את הציבור למסור לה מידע הנחוץ לביצוע הפעולות הסטטיסטיות שהיא עורכת. אדם פרטי שמסרב למסור את המידע הנדרש עובר עבירה פלילית שהעונש בגינה הוא קנס בסך 500 שקלים. עד לתיקון הפקודה ב-2017, העונש על סירוב למסירת מידע היה מאסר למשך שלושה חודשים.
הילה (41), תושבת המרכז, עלתה פעמיים בתוך כמה שנים במדגם של הלמ"ס, ונאלצה להתמודד כמה פעמים עם ביקורים של הסוקרים, כולל בשעות הערב המאוחרות, ללא התראה מוקדמת. הילה מספרת כי הסוקרים אילצו אותה למלא שאלונים תוך שהם גוזלים זמן רב משעות המנוחה שלה.
"יצאנו בהגרלה שלהם פעמיים וזה היה סיוט שאי אפשר לתאר אותו", מספרת הילה. "צריך לפנות הרבה מהזמן כדי למלא את הסקר. יש שאלונים שלוקח למלא אותם כמה שעות טובות. בגלל הילדים חשבנו שזה יהיה טוב להגיד להם שנוכל להתפנות רק אחרי תשע בערב. אבל זה לא עזר, הם הגיעו אחרי תשע ושאלו שאלות כמו כמה קפה אתם שותים ביום. אלפי שאלות שנכנסות לנשמה וזה היה מעיק".
הילה ציינה עוד: "אני חושבת שלכל בן אדם יש את הזכות לשמור על הנתונים הפיננסיים שלו ואת ההרגלים שלו לעצמו. אני גם לא חושבת שאני חייבת לתרום מזמני וזה לא בסדר שהם מחייבים אותי לשבת חמש שעות עם סוקר. זה לא מתאים לכל אחד. הייתי עם שלושה ילדים קטנים בבית והייתי בהיריון ולדחוף את זה בכל העומס של החיים זה פשוט סיוט. יש פתרונות אחרים, או שיתנדבו או שישלמו לאנשים שהם סוקרים".
משרדי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים
(צילום: אלי מנדלבאום)
שי (40) מירושלים היה סטודנט עסוק עם פעוט בן שנה וחצי בבית כשסוקר דפק על דלת ביתו וביקש ממנו למלא את השאלון. "הייתה תקופה עמוסה ומאתגרת ופתאום מגיע בן אדם, דופק לך בדלת ומבקש שאענה על שאלות", נזכר שי. "זה היה בשעות הערב והייתי בשוק. הם באו שלוש פעמים אמרתי שיופי שהם בחרו בי אבל אני לא בחרתי בהם. הם לא הרפו והגיעו שוב והגיע המנהל של הסוקר וביקש ממני גם לענות על השאלות ואמר שזה חשוב אבל אותי לא עניין ואמרתי להם 'מה אתם רוצים מהחיים שלי?', הרגשתי שזה מעיק שהם באים אליי בדלת ולא שואלים אותי לפני. המינימום היה להרים טלפון לשאול מתי אני יכול לענות על הסקר".
לדבריו, מדובר בשימוש בכלי ללא הצדקה. "ככה מתנהגים לבני אדם? בשום מקום אחר זה לא היה קורה. לא מחייבים אנשים בחוק לעשות דברים. המדינה היא כלי שאמור להיות אחראי על מינימום דברים. ברוב המוחלט של הדברים אמור להיות חופש מוחלט ואם רוצים ממני משהו, צריך שזה יקרה ברצון. גם דברים רציניים צריך לעשות בצורה הגיונית ומוסרית. הרי כמה אנשים כמוני לא סוגרים את הדלת לסוקר ונאלצים לענות. אנשים גם עונים לא תמיד את האמת כי לסיים את זה מהר ולהיפטר מהעול הזה".
"התעמרות באנשים אינה תקינה"
עו"ד לימור שמרלינג מגזניק, מנהלת המכון הישראלי למדיניות טכנולוגיה, מסבירה כי הדוגמה של מחקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באמצעות אנשים שנבחרים למדגם מהציבור ממחישה את המפגש בין זכויות הפרט וזכויות החברה. לדבריה, "ככלל, לכל אחד מאיתנו זכות יסוד לפרטיות המידע האישי שלנו, ולכך שהוא לא יילקח מאתנו ללא הסכמתנו. יחד עם זאת, ישנם צרכים חברתיים חשובים שלטובתם המדינה אוספת ומשתמשת במידע אישי של אנשים, בהתאם לחוק".
עם זאת, היא טוענת כי "התעמרות באנשים או הטרדה שלהם אינה תקינה ולא עומדת בכללי מנהל תקין ולא צריכה להתרחש. אני לא מכירה את פרטי תהליך הבחירה של הנדגמים ויצירת הקשר איתם וניהולו. ככל שיש בו כשלים או תקלות יש לתקן אותן ולהימנע מהן. ייתכן שהגיעה העת, לאחר שנים רבות שבהן מחקרי הלמ"ס מתבצעים באופן מסוים, לשקול איסוף של המידע בדרך אחרת שתפחית את החוויה הלא נעימה לאנשים ותפחית את הקושי בתהליך, ועדיין תישמר הגנה על פרטיות המידע של אותם אנשים. וייתכן שבלמ״ס חושבים על הדברים".
לדברי עו"ד שמרלינג מגזניק, ישנן דרכים נוספות לאסוף את המידע, שיוכלו לצמצמם את הפגיעה בפרטיות. "כיום הרבה מהמידע עלינו נמצא במאגרי מידע ממוחשבים של ארגונים ממשלתיים או מסחריים. אפשר לאחר בחירת האנשים במדגם לבקש חלק ניכר מהמידע מגופים אלו. ישנן שיטות אבטחה וצמצום סיכונים לפרטיות בעת העברה ושימוש במידע תוך הגנה על פרטיות האנשים.
"ייתכן ששינוי זה אף יגביר את הדיוק של הנתונים. ככל שיהיה צורך ניתן יהיה להשלים מידע מהאנשים עצמם, אך לחסוך חלק ניכר מהתהליך שנחווה כפולשני מאוד. אפשר גם לשקול מתן פיצוי כלשהו למשתתפים תמורת שיתוף הפעולה שלהם. תהליך חשיבה מחודשת כזה יהיה הזדמנות לשיח ציבורי משתף על פרקטיקות איסוף המידע על אזרחים ולחיפוש אחר איזונים נכונים לזמננו בין הצורך של הכלל והמדינה לאינטרס של הפרט".
תגובת הלמ"ס
"בתקופה מורכבת זו, שבה מתקבלות באופן יומיומי החלטות המשפיעות באופן ישיר על חיי כל אחת ואחד מאתנו, ברורה לכל החשיבות העצומה של נתונים מהימנים ועדכניים, הנאספים באופן שוטף, על מנת שישמשו בסיס להחלטות אלה.
"המידע אותו מפרסמת הלמ"ס מבוסס על נתונים ממקורות מידע מנהליים שונים העומדים לרשותה כמו מרשם האוכלוסין, קבצי מס הכנסה, נתונים מביטוח לאומי ועוד. יחד עם זאת, מכיוון שאין ללמ"ס אפשרות לאסוף את כל המידע הנדרש ליצירת הסטטיסטיקה הלאומית ממקורות אלה, ובוודאי שלא באופן שוטף - הלמ"ס מבצעת מעל כ-60 סקרים בשנה ומדי עשור, גם מפקדים.
"אף שקיימת חובת השבה בסקרים על פי חוק, הלמ"ס פועלת מול הציבור בדרכים של הסברת חשיבות השימוש בנתונים בתהליכי קבלת החלטות, ואלה מוכיחות את עצמן ומביאות לשיתוף פעולה ואחוזי השבה גבוהים. חשוב לציין כי הלמ"ס מחויבת לשמירה על הסודיות של מוסרי הנתונים. פרטים אלה אינם רלוונטיים לפרסום הסטטיסטיקה, אינם מועברים לאף גורם, ונאספים אך ורק לצרכים של קישורים סטטיסטיים".
בהתייחס למקרה של מ' נמסר מהלמ"ס כי "מבדיקה שערכנו עולה כי המקרה המתואר מתייחס לדירה אשר נכללת בסקר כוח אדם, שהוא מהחשובים בסקרי הלמ"ס. מכיוון שקיימת חשיבות רבה לייצג בסקר את כל רובדי האוכלוסייה, כל דירה שנדגמת לסקר חשובה, שכן היא מייצגת פלח באוכלוסייה בעל מאפיינים דומים לה.
בימי שגרה, הריאיון הראשון בסקר נערך בדירת הנדגם פנים אל פנים, אולם בשל משבר הקורונה הראיונות מבוצעים באופן טלפוני. לאחר שסוקר הלמ"ס פנה אל המשפחה שנדגמה, ונתקל בסירוב מוחלט לשתף פעולה – אושר לו לצאת לשטח על מנת לאתר את הדירה ולברר מי מתגורר בה. במקרה כזה אין בכוונת הסוקר להיכנס לדירה או לראיין את המתגוררים בה, אלא רק לברר מיהם הדיירים, להציג עצמו באמצעות תעודת עובד מוסמך, להשאיר בידיהם מכתב הסבר, לאסוף מספר טלפון ולהמשיך את הריאיון טלפונית.
"כשהגיע הסוקר לכתובת ופגש באופן מקרי בחניה את ילדיהם של הנדגמים, הוא ניסה להציג את עצמו ולהסביר להם את מטרת הגעתו, אך נתקל בסירוב להקשיב לו. לאחר שהטיחו לעברו כי הוא 'מסיג גבול', העליבו אותו, סירבו לאפשר לו להיכנס לבניין, וצילמו אותו בניגוד לבקשתו - עזב את המקום. האירוע גרם לסוקר לסערת רגשות, שבמהלכה השתמש במילה לא הולמת כשנשאל לשמו. אנו מתנצלים על כך, ובבירור שנערך עמו הובהר לו שזו אינה ההתנהגות המצופה מעובד למ"ס, ולמותר לציין כי היא אינה מעידה על הכלל.
"צר לנו כי כתב מערכת ynet ניצל את מעמדו העיתונאי כדי לקדם כתבה נגד הלמ"ס, אחרי שמי מבני משפחתו נבחר להשתתף בסקר, ואנו רואים בחומרה רבה ניסיון לייחס ללמ"ס, שכאמור מבצעת את עבודתה על פי חוק ולמען הציבור, מילים כמו "חדירה לפרטיות", 'הצקות' ו'איומים'".
