הפעילה הפמיניסטית המצרית המפורסמת נוואל א-סעדאווי הלכה היום (א') לעולמה, והיא בת 89. א-סעדאווי, סופרת שכתביה עוררו מחלוקת בחברה המצרית והערבית השמרנית במשך עשרות שנים, מתה אחרי מחלה ממושכת. שרת התרבות של מצרים, אינס עבד אל-דאיים, ספדה לה ואמרה כי כתביה יצרו תנועה אינטלקטואלית גדולה.
4 צפייה בגלריה
נוואל א-סעדאווי. נאלצה לצאת לגלות
נוואל א-סעדאווי. נאלצה לצאת לגלות
נוואל א-סעדאווי. נאלצה לצאת לגלות
(צילום: AP)
4 צפייה בגלריה
התמודדה על הנשיאות ב-2004 ופרשה: "לא נותנים לי לקיים עצרות"
התמודדה על הנשיאות ב-2004 ופרשה: "לא נותנים לי לקיים עצרות"
התמודדה על הנשיאות ב-2004 ופרשה: "לא נותנים לי לקיים עצרות"
(צילום: AFP)
א-סעדאווי נולדה באוקטובר 1931 בכפר בדלתא של הנילוס, מצפון לקהיר. היא הייתה השנייה מבין תשעה ילדים להוריה – אם שבאה ממשפחה עשירה ואב שהיה פקיד ממשל נטול ממון – ובגיל 10 מרדה בניסיון של משפחתה לחתן אותה, וגייסה לצדה את אמה. בגיל 13 כבר כתבה את ספרה הראשון. כשבגרה למדה רפואה באוניברסיטת קהיר ובאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ועבדה כפסיכיאטרית, כרופאה בכפר וכמרצה באוניברסיטה.
א-סעדאווי חיברה יותר מ-55 ספרים וכתבה לעתים קרובות בעיתוני מצרים. ספריה תורגמו ל-40 שפות. היא הייתה פעילה תקיפה למען קידום זכויות הנשים במצרים ובעולם הערבי, וכתביה התמקדו בפמיניזם, באלימות נגד נשים בתוך המשפחה ובקיצונות הדתית. בין השאר נלחמה בחובה לעטות רעלה, בפוליגמיה ובאפליית נשים בזכויות הירושה, אבל לתשומת לב רבה במיוחד זכה מאבקה נגד מילת הנשים, מנהג שאמנם נאסר במצרים ב-2008 אבל נותר נפוץ עד היום שם ובעולם המוסלמי בכלל. א-סעדאווי עצמה עברה מילה בגיל שש, ועל כך כתבה באוטוביוגרפיה שלה: "מאז שהייתי ילדה, הפצע העמוק הזה שהותירו בגופי לא נרפא מעולם".
4 צפייה בגלריה
מהכלא בעידן סאדאת עד להפגנות המהפכה בתחריר. א-סעדאווי
מהכלא בעידן סאדאת עד להפגנות המהפכה בתחריר. א-סעדאווי
מהכלא בעידן סאדאת עד להפגנות המהפכה בתחריר. א-סעדאווי
(צילום: EPA)
ב-1972 פרסמה א-סעדאווי את ספרה "נשים ומין" שיצא נגד מילת נשים ודיכוין המיני, ובעקבות זאת ספגה ביקורת קשה וגינויים חריפים מצד הממסד הפוליטי והדתי במצרים, ואיבדה את עבודתה במשרד הבריאות המצרי. ב-1981 נשלחה לחודשיים בכלא כחלק ממבצע דיכוי רחב היקף שהוביל הנשיא דאז אנוואר סאדאת נגד מתנגדיו הפוליטיים. בעודה בכלא תיעדה את חוויותיה כשכתבה אותן על גליל נייר טואלט באמצעות עיפרון לעיניים שהבריחה עבורה אסירה אחרת, פרוצה שנכלאה. הזיכרונות הכתובים האלה הפכו לספר שכותרתו "זיכרונות מכלא הנשים". בספרים אחרים כתבה על חוויותיה של נידונה למוות שאותה פגשה, וכן על התעללויות מיניות, זנות ומעשי רצח "על כבוד המשפחה" שבהם נתקלה כששימשה כרופאה בכפר.
אחרי רצח סאדאת שוחררה א-סעדאווי מהכלא, אבל בשנים הבאות היא ספגה תביעות וגם איומים ברצח מצד מוסלמים קנאים שהאשימו אותה בדברי כפירה. ב-1993 נאלצה לצאת לגלות בארה"ב, אבל ב-1996 חזרה למצרים. ב-2004 נרשמה כמועמדת לנשיאות, אך פרשה אחרי שלטענתה כוחות הביטחון לא אפשרו לה לקיים עצרות. ב-2011 הצטרפה למחאה בכיכר תחריר שבשיאה הודח הנשיא חוסני מובארק אחרי 29 שנות שלטון.
4 צפייה בגלריה
בין 100 המשפיעות בעולם. א-סעדאווי
בין 100 המשפיעות בעולם. א-סעדאווי
בין 100 המשפיעות בעולם. א-סעדאווי
(צילום: EPA)
בין שני האירועים האלה, ב-2007, ספגה א-סעדאווי גינוי מהמוסד ההלכתי הסוני העליון במצרים, מוסד "אל-אזהר", בגין מחזה שכתבה ושבו נביאי היהדות, האיסלאם והנצרות מציגים בפני אלוהים שאלות ולבסוף הוא מתפטר.
ביקורת ספגה א-סעדאווי לא רק מצד גומרים שמרנים, אלא גם מעמיתותיה הפמיניסטיות, משום שהשמיעה דברים גם נגד השימוש באיפור ובלבוש חושפני. את המערב האשימה לא פעם בצביעות.
א-סעדאווי הייתה המייסדת ויושבת הראש של "התאחדות הסולידריות של הנשים הערביות" ואחת ממייסדות "ההתאחדות הערבית לזכויות אדם". בשנים האחרונות לחייה זכתה בכמה פרסים מטעם ארגונים באירופה, וב-2020 כלל אותה המגזין "טיים" ברשימת 100 הנשים המשפיעות של השנה. היא נישאה שלוש פעמים, והותירה אחריה בת ובן.