בימים אלו עומד יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, בפני הליך שימוע בגין חשד לקבלת שוחד מיני בתמורה להשפעה על הליך קבלת ההחלטות בוועדה למינוי שופטים וקידום מועמדותה של השופטת אסתר כרייף. המקרה שלו מציף את השאלה מהו קו הגבול, אם קיים כזה, שרק אחריו לא ניתן להכשיר שימוש בראיות שהושגו בדרך פסולה.
ראשיתה של החקירה בחטא חמור לכאורה שביצעו העיתונאית הדס שטייף וגרושתו של נוה, שפרצו לטלפון הנייד שלו והוציאו מתוכו התכתבויות בין נוה לכרייף. אי-החוקיות הצורמת בהשגת הראיות לא רק שלא מנעה מהמשטרה והפרקליטות לחקור את הפרשה, אלא הובילה כאמור לביסוס כתב אישום חמור (בכפוף לשימוע), במקביל למתן חסינות שנויה במחלוקת לשטייף מפני העמדה לדין פלילי.
ככל שתבחר הפרקליטות להגיש כתב אישום, תעמוד החלטתה למבחן בבית המשפט, אשר יכריע, בין היתר, אם מוצדק היה בנסיבות העניין "לשתף פעולה" עם מעשים עברייניים על מנת להלבין את הראיות.
החוק קובע כי אף שחומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול מלשמש כראיה, נתונה לבית המשפט הסמכות להתיר זאת "מטעמים שיירשמו". מהם אותם טעמים? החוק לא מפרט
מה עשויה להיות הכרעת בית המשפט בעניין? בארה"ב מקובלת דוקטרינת "פרי העץ המורעל", הקובעת באופן גורף שכל ראיה שהושגה באופן לא חוקי אינה קבילה ולא ניתן לעשות בה שימוש במשפט פלילי.
הרציונל ברור: הגנה מרבית על זכויות חשודים ויצירת תמריץ למשטרה להימנע מכל שימוש באמצעים לא-חוקיים לטובת השגת ראיות, וזאת במנותק משאלת טיב הראיה ומידת האמת הגלומה בה. בארה"ב נקבע כי יש להעדיף את התכלית ההרתעתית-חינוכית על פני התכלית של מיצוי הדין עם העבריין.
אולם ישראל לא אימצה גישה גורפת כזו. הכלל הוא שגם כאשר הושגה ראיה באמצעים פסולים, עדיין ניתן לעשות בה שימוש נגד נאשם, וההכרעה בעניין נתונה בידיו של בית המשפט ובהתאם לנסיבותיו של כל מקרה.
חוק הגנת הפרטיות קובע כי אף שככלל יהיה חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות פסול מלשמש כראיה, נתונה לבית המשפט הסמכות להתיר את השימוש בו, וזאת "מטעמים שיירשמו". מהם אותם טעמים שיירשמו? החוק לא מפרט ובכך מותיר בידי בתי המשפט שיקול דעת רחב להכריע בכל מקרה לגופו.
פסק הדין החשוב ביותר שניתן בישראל בנוגע לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין הוא זה של בית המשפט העליון ב"הלכת יששכרוב", שם נקבע לראשונה כי ניתן, במקרים המתאימים, לפסול ראיות שהושגו שלא כדין. ואולם אין מדובר על פסילה אוטומטית כמקובל במשפט האמריקני, אלא על שיקול דעת המוקנה לבתי המשפט להכריע בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו הפרטניות.
אחת מאמות המידה שנקבעו בפסק הדין היא שאלת הערכת הנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילת הראיה. דהיינו, אם המחיר החברתי הכרוך בפסילת הראיה גבוה מן התועלת האפשרית שתצמח מן השימוש בה במסגרת המשפט. מטבע הדברים, שאלת שקלול נזק מול תועלת חברתית היא שאלה ערכית אמורפית, הנתונה למגוון רחב של פרשנויות ועמדות. כך או כך, לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב ביותר להכריע בעניין זה.
מעניין יהיה לעקוב ולראות כיצד יכריע בית המשפט בעניין נוה. מחד, ייתכן שייקבע כי מדובר בחשדות לפגיעה חמורה ב"קודש הקודשים", הוועדה למינוי שופטים בישראל, באמצעות שוחד מיני, ועל כן לא ניתן להתעלם מהם. מאידך, ייתכן שההכרעה תהיה שהפגיעה בזכויותיו של נוה היא כה קשה, עמוקה, ובפרט בעלת השלכות רוחב משמעותיות, עד שאין מקום להלבנת הראיות שהושגו בעקבותיה.
ייתכן גם שבית המשפט יראה בהתנהלות הפרקליטות תמריץ בלתי הולם לעבריינים לפרוץ למאגרי מידע מוגנים של אישי מפתח, מתוך הנחה שגם הם יזכו באותה חסינות שקיבלה שטייף - שהרי די יהיה בכך שהפריצה תוביל לחשיפת חשד משמעותי כלשהו, ולו ראשוני, על מנת לזכות בחסינות מרשויות החוק בתמורה למסירת החומר, ובכך להכשיר את כל פעילות הפריצה העבריינית שבוצעה מלכתחילה.
- עו"ד יהודה פריד הוא ראש מחלקת פשיעה חמורה במשרד עו"ד פריד-גבאי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
