בית המשפט העליון התיר לפרסם כי אחד הקונסולים הכלליים במיאמי הודח מתפקידו לאחר שהורשע בזמן תפקידו בהכאת בתו, בין השאר באמצעות חגורה, כשהייתה בת 13 ויתומה מאם. השופט מני מזוז דחה את הבקשה לערעור על גזר הדין של בית הדין המשמעתי לעובדי המדינה, ופרטי הפרשה הותרו לפרסום מלבד שמו המלא של הקונסול.
כתב האישום נגד הקונסול הוגש ב-2016 בבית משפט השלום בירושלים. לפי הפרטים שהותרו לפרסום, אמה של הילדה נפטרה כשהייתה בת 3, וכעבור 10 שנים, כשהתגוררה עם אביה ואשתו החדשה במיאמי, הותקפה על-ידיו במשך חודשים ארוכים. בעקבות ההרשעה, הקונסול פוטר לאלתר, קיבל נזיפה חמורה ונפסל משירות המדינה בנסיבות מחמירות למשך חמש שנים, במקביל לפסילה לצמיתות ממשרד החוץ.
הקונסול הורשע במסגרת הסדר טיעון וכעבור כשנתיים, לאחר קבלת התסקיר משירות המבחן, נגזר דינו. בית המשפט דחה את בקשתו לסיים את ההליך ללא הרשעה, וגזר עליו מאסר מותנה, 400 שעות לתועלת הציבור, ופיצוי של 10,000 לבתו שהייתה אז בת 16. הפיקוח של שירות המבחן בעניינו נמשך כשנה וחצי.
למרות דחיית הערעורים, הקונסול המשיך להגיש בקשות לערער על הכרעת הדין, ולבסוף גם הוגשה נגדו תובענה משמעתית לאחר הליך פלילי, שייחסה לו אי-קיום המוטל עליו כעובד מדינה והתנהגות שאינה הולמת את תפקידו ועלולה לפגוע בשמה הטוב של שירות המדינה.
בגזר דין מנומק של בית הדין למשמעת נכתב כי מעשיו של הקונסול "בזויים ומשפילים", ו"מעוררים זעזוע". השופטים התייחסו לכך שבתו הייתה קטינה שהתייתמה מאמה, אך בחר לקבל את חוות הדעת החיוביות על תרומתו של הקונסול לשירות החוץ הישראלי, לחרטה שהביע ולהשתתפותו בקבוצות טיפוליות. למרות שבבית הדין הסכימו שמעשיו ראויים לפסילתו משירות המדינה עד גיל הפרישה, הסכימה להגביל אותה לחמש שנים בלבד.
עם זאת, הקונסול המשיך לערער על רכיב פיטוריו ועל פסילתו לצמיתות. לדבריו, בית הדין למשמעת טעה כשציין שהמעשים בוצעו לאורך שנים, שכן בוצעו לטענתו במשך כעשרה חודשים. בנוסף טען הקונסול כי המעשים לא בוצעו במסגרת תפקידו, וכי יש להתחשב ב"שירותו המופתי" במשך 30 שנים ובנסיבות חייו, שהובילו לגידול בתו לבד במשך עשור. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו ועמד על חומרת המעשים בגינם הורשע.
"בתו של המערער, קטינה בת 13, יתומה מאם, נאלצה להתקשר למשטרת מיאמי ולדווח על מעשיו של אביה, קונסול מדינת ישראל, כלפיה", כתבו השופטים וקבעו כי הנסיבות מחייבות מסר ברור של הוקעה מצד המדינה. עוד נקבע כי עיקר חומרת מעשיו של המבקש נעוצה בשיטתיות האלימה כלפי בתו, והעובדה שלא היה מדובר באירוע שהוא בבחינת מעידה חד פעמית אלא מעשי אלימות חוזרים ונשנים לאורך חודשים.
לבסוף הגיע הערעור לפתחו של בית המשפט העליון, והשופט מזוז קבע כי הבקשה כלל לא מעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית. "איני סבור כי למבקש נגרם עוול או עיוות דין", כתב השופט מזוז. "הקפדה על טוהר המידות של עובדי ציבור, ועל אחת כמה וכמה של עובדי ציבור בשירות החוץ של המדינה, שהם בבחינת 'חלון הראווה' של המדינה, היא חיונית לשמירת תדמית שירות המדינה".