פגיעה ישירה בבית בבית נקופה, אתמול
(צילום: אלי מנדלבאום)
א. ההפתעה. בישראל הבינו רק אתמול אחר הצהריים שחמאס עומד להסלים משמעותית, כולל ירי על ישראל. ההישג התודעתי של הארגון בלתי נסבל: חמאס מדבר בלשון של חיזבאללה, ומוחמד דף מאמץ את הסגנון של נסראללה, כולל האולטימטומים והגשמתם בירי לישראל בשעות נקובות. ישראל נגררה לעימות חריף, אבל לשיטתה לא יכולה להניח לו לפני שחמאס ייפגע קשות.
הייתה לו הזדמנות יוצאת דופן, לחמאס: לקשור את אל-אקצא למאבק העזתי, לצאת "להגנת" ירושלים, למצוא נושא משותף שגם ערבים ישראלים יוכלו להזדהות לגביו, לנצל את ההתנהגות הרשלנית והחפוזה במחוז ירושלים של המשטרה בתחילת האירועים וחוסר התפקוד של הדרג הפוליטי שלנו. הוא לא התכוון להחמיץ את ההזדמנות הזו.
בכלל, באופן קבוע יש איזו המעטה בישראל בעוצמתן של תמונות מסוימות והשפעתן על הפנייה לאלימות בצד הפלסטיני והחמאסי בפרט; ניתוחי ניתוחים נשפכים על האינטרסים הסמויים הקשורים בבחירות שבוטלו לרשות הפלסטינית, בשעה שפוליטיקה, אצלנו או אצלם, מופעלת בידי סנטימנט. בעיצומו של הרמדאן יש תמונות של פינויים ועימותים בשייח ג'ראח ולאחר מכן מהומות בהר הבית ורימוני הלם בתוך מסגד אל-אקצא; זה מניע תהליכים. בדיוק כמו שהתמונות של חברי כנסת ממהרים למרחבים מוגנים בגלל אזעקה משמעותיות יותר להבנת התגובה הישראלית מאשר חישוב גיאו-אסטרטגי ארוך טווח.
העובדה היא שישראל הנוכחית לא החזיקה במנוף הרתעה מול רצועת עזה כדי שמוחמד דף יימנע מתקיפה שכזו, ביום ירושלים. האירוע הזה רשום על שמו של נתניהו ומדיניותו, גם במובן החיובי (הימנעותו הנמשכת מעימותים צבאיים מיותרים, יצירת שקט לטווחים ארוכים) וגם במובן השלילי (שחיקת ההרתעה וקבירת הראש בחול מול מגמות מאיימות)
כבר שכחנו שלפני שלושה ימים בלבד אישרה ממשלת נתניהו לקטאר וחמאס הכנסת 10 מיליון דולר לרצועה, וממשלת חמאס מיהרה לחלק אותם בין עשרת אלפים משפחות. בנוסף, כפי שפרסם אליאור לוי ב-ynet, ישראל עשתה עוד משהו שנמנעה ממנו לחלוטין מאז מרץ 2020: הודיעה על הקלת סגר הקורונה על הרצועה, שמנע כניסת סוחרים פלסטינים לישראל. מדובר בכ-15 אלף בני אדם שהם עמוד שדרה כלכלי ברצועה, ובעלי קשרים ענפים למשטר חמאס.
שתי המחוות הללו נעשו בשל הנחת עבודה, שתודלקה בידי קטאר, שניתן למנוע את ההסלמה ושיחיא סינוואר יצליח להדוף את הלחץ של הזרוע הצבאית בהובלת מוחמד דף. המחוות ואחריהן ההסלמה מסמלות היטב את כישלון הקונספציה של עידן נתניהו, שכל כולה הייתה ללכת עם (חמאס) ולנסות להרגיש בלי. לאפשר לו להתעצם ברצועה ולהחליש בכך את הרשות הפלסטינית, לא ליצור שום הסכמה פורמלית או שיפור יחסים מהותי עם עזה ולהתבסס רק על שיפור המצב הכלכלי; כך שהכול יוכל להתפוצץ שוב.
כניסת הסוחרים לישראל הייתה צריכה להתאפשר לפני זמן רב, אך הוענקה בידי ישראל, יחד עם חלוקת הכסף הקטארי, בניסיון למנוע הסלמה ותוך כדי השמעת איומיו של מוחמד דף. בתמצית, ישראל של נתניהו מעולם לא אימצה תוכנית מעשית לחיזוק הרשות הפלסטינית ובידוד חמאס.
ב. הספינים. גם בעיצומה של היממה הקשה הזו משוגרים שליחיו ודובריו המרובים של ראש הממשלה אל התקשורת והרשתות החברתיות בניסיון לצבור הון פוליטי שיסכל ממשלת שינוי. המסרים חוזרים על עצמם - חמאס פועל כעת כי הוא חש בחולשה בשל החלפתו האפשרית של נתניהו, וזהו הזמן לממשלת ימין ניצית ומרתיעה - ממשלה שאין לה כלל יכולת לקום בכנסת הנוכחית.
לשכת ראש הממשלה טרחה והפיצה צילום של נתניהו בדיונים בקריה, ומשום-מה פרצופו של שר הביטחון גנץ נעדר ממנה. מי שחושב שהתותחים רועמים והפוליטיקה שותקת ייכשל בהבנת האירוע הזה, שהקרבות על הרכבת הממשלה שזורים בו עד הרקמה הזעירה ביותר.
המסרים שקריים, כמובן. שיחות אקראיות עם פלסטינים מעלות שהם ממילא לא חושבים שנתניהו הולך לשום מקום; הם שבעי אכזבות מהבחינה הזו. ההידרדרות בירושלים נמשכת שבועות ארוכים, טופלה ברשלנות אלימה או נרפות בידי הממשלה, ובעיות היסוד (שייח ג'ראח) נמצאות שם שנים. שורה של מורסות בלב החברה הישראלית, מנושא היישובים הבלתי מוכרים בנגב דרך היחס לחמאס בעזה ועד לשאלות בעלות במזרח ירושלים מתפוצצות עכשיו. מעל כולן ריחף שלט אזהרה מהבהב במשך שנים.
כן, ייתכן שיריביה של ישראל ירצו למדוד את מידת האיום הנשקפת מהנהגה חדשה וראש ממשלה אחר, אבל כרגע הם מתמודדים מול נתניהו, שאותו הם מכירים היטב. העובדה היא שישראל הנוכחית לא החזיקה במנוף הרתעה מול רצועת עזה כדי שמוחמד דף יימנע מתקיפה שכזו, ביום ירושלים. האירוע הזה רשום על שמו של נתניהו ומדיניותו, גם במובן החיובי (הימנעותו הנמשכת מעימותים צבאיים מיותרים, יצירת שקט לטווחים ארוכים) וגם במובן השלילי (שחיקת ההרתעה וקבירת הראש בחול מול מגמות מאיימות).
ג. האם ממשלת גוש השינוי הייתה מקסם אביבי ונמוג? זו השאלה המרכזית במערכת הפוליטית מאז אתמול. יש לה שתי רמות מובחנות. ברמה הבסיסית, השאלה היא עד כמה ימינה ובנט מורתעים בגלל העימות הצבאי, והאם המסרים האגרסיביים של חסידי נתניהו משפיעים עליהם. גורמים שמעורים במו"מ אמרו הבוקר ש"לא ניתן לטרור של החמאס לעצור את התהליך הדמוקרטי בישראל". הם ציינו שהמו"מ לא נפסק לרגע.
אגב, המשבר הנוכחי הוא בכלל בין נפתלי בנט לגדעון סער וסובב סביב חלוקת תיקים. לדוגמה, בתקווה חדשה שואלים מדוע שבנט יהפוך לשר חוץ כאשר לפיד יחליף אותו בראשות הממשלה - בשעה שיש לו כעת רק 6 מנדטים, בדיוק כמו סער (אחרי עריקת שיקלי). כפי שכבר פורסם, הסיכומים במחנה מתקדמים: תיקי ביטחון הפנים והתחבורה לעבודה. ניצן הורוביץ יהיה שר הבריאות, והמפלגה תחזיק גם בתיק הגנת הסביבה.
2 צפייה בגלריה
מחמוד עבאס ויו"ר סיעת הליכוד מיקי זוהר. הסוף לרעיונות שוברי הגבולות?
(צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
ברמה העמוקה יותר, יש תהייה אחרת, מבעבעת. ישראל עברה שנה שקטה באורח יוצא דופן בסכסוך הערבי-ישראלי, נושא שהיה הליבה של המערכת הפוליטית פה וזירת הקרב בין ימין לשמאל. בחסות הרגיעה הזו נולדו שורה של רעיונות יצירתיים, שוברי גבולות: קואליציה של נתניהו שתלך עם רע"מ. קואליציה של בנט עם מרצ ומפלגת העבודה. האווירה כלפי מיזמים כאלה הייתה פתוחה, ואזרחית. השבטיות היסודית של הפוליטיקה שלנו דוללה מעט. עימות צבאי, בפרט מול חמאס ועוד יותר כזה שמתקיים בצמוד להפגנות סוערות בציבור הערבי, גורם לחידוד מחודש של עמדות, הקשחה ואימוץ עמדות ימין ניציות יותר. זה מריח יותר כמו בחירות - מטרתו העליונה של נתניהו - מאשר ממשלת שינוי שדורשת גישה של איחוי וריפוי. כרגיל, הכול תלוי בימינה וסיעתה.
ד. אזור מטורף הוא המזרח התיכון. ישראל לוחמת ברצועת עזה בארגון טרור שמבוסס רעיונית על תנועת האחים המוסלמים, ובמקביל ראש הממשלה שלה מנהל מו"מ עם רע"מ שגם היא יורשת רעיונית - בניגוד לחמאס לא אלימה במובהק, ראוי להדגיש - של האחים המוסלמים. בשבת האחרונה נפגש נתניהו עם עבאס בניסיון נוסף לסכל ממשלת שינוי, ואתמול הודיעה רע"מ על הפסקת המו"מ הקואליציוני עם בנט/לפיד עד ש"יירגעו הרוחות". זו הודעה משונה מאוד. אפשר להפסיק מו"מ גם בלי להצהיר ציבורית, ועוד באורח שמביך את בנט ולפיד. רע"מ הציגה נרטיב לציבור, הערבי-ישראלי והיהודי-ישראלי: מתמקדים עכשיו באזרחי, לא עוסקים במאבק לאומי. זה היה בימים היפים ההם, של שנת הרגיעה, אבל זו נגמרה לה אתמול. בכל אופן, בגוש השינוי מעריכים שהודעת רע"מ היא לצורכי יחסי ציבור בלבד; שהם מעוניינים בהמשך ההתקדמות במו"מ והקמת ממשלה. הממשלה החדשה לא קמה, לפיד טרם הודיע "עלה בידי", אבל העימות הצבאי הנוכחי הוא כבר המבחן הגדול ביותר שלה.
