מסמכים חדשים חושפים כי אחד מבכירי הגסטפו הנאצי, שהיה אמון על גירוש של רבבות יהודים במלחמת העולם השנייה, מעולם לא נתפס - ואף עבד עבור שירות הביון של מערב גרמניה וארצות הברית, שפעלו כדי לטשטש את חלקו בפשעי מלחמה של הנאצים. לפי העיתונאי רונן ברגמן שחשף את המסמכים ב"ניו יורק טיימס", אותו בכיר, פרנץ יוזף הובר, בילה את שארית חייו תחת שמו האמיתי והתגורר בעיר הולדת מינכן יחד עם משפחתו - בשונה מבכירי הנאצים שנמלטו למקומות שונים ברחבי העולם והחליפו את זהותם.
1 צפייה בגלריה
מפקד ה-SS, היינריך הימלר, במרכז התמונה. הובר ראשון משמאל
מפקד ה-SS, היינריך הימלר, במרכז התמונה. הובר ראשון משמאל
מפקד ה-SS, היינריך הימלר, במרכז התמונה. הובר ראשון משמאל
(צילום: gettyimages)
ממסמכים מודיעיניים של ארצות הברית עלה כי על אף שהובר היה מבוקש גם באוסטריה בגין פשעי מלחמה, הוא סייע לאמריקנים ולגרמנים לגייס סוכנים בגוש הסובייטי. ב"טיימס" נכתב כי לאחר כיבוש אוסטריה, הובר עמד בראש הגסטפו בבירה וינה, ועסק בגירוש היהודים למחנות הריכוז וההשמדה. הוא עבד צמוד לאדולף אייכמן, שנתפס, נשפט והוצא להורג בישראל. ה-CIA והמודיעין הגרמני (BND) סירבו להתייחס לחשיפה.
בשנת 1945 הוא נעצר בידי הכוחות האמריקניים. במאי 1947 כתב חוקר מארה"ב כי הובר "ביצע את עבודתו ללא משוא פנים, ללא דעות קדומות, גזעניות או פוליטיות". בהמשך המסמך הוא הוסיף כי "הובר לא היה חסיד של של אידיאולוגיית הנאצים", וכי "הוא אמין לחלוטין". במרץ 1948 הוא שוחרר מבית הכלא.
במזכר של ה-CIA משנת 1953 הודגשה ההסתייגות האמריקנית מהסתמכות על בכיר נאצי, אך נכתב כי על בסיס המידע שנמצא בידי סוכנות הביון, הובר עשוי לסייע. המודיעין הגרמני העסיק את הובר במשך קרוב לעשור וסיפק לו סיפור כיסוי עד שהוחלט להפסיק את העבודה המשותפת איתו בשל עברו. ב-1964 הוחלט לסיים את קשרי העבודה עם הובר מחשש שעברו יתגלה, אך מאחר שלא הייתה עילה מספקת לפטרו כי מעולם לא הסתיר את שירותו, הוא הוצא לחופשה בתשלום ויצא לפנסיה בגיל 65. עד למותו בגיל 73, הוא חי מקצבת הפנסיה הממשלתית עבור שירותו הציבורי.
ההיסטוריון הגרמני סטפן מיינינג, שיצר גם סדרה דוקומנטרית על הובר, אמר כי "הם ידעו שהובר הוא לא עוד רוצח קטן מהגסטפו, אלא גם קצין באס.אס שהיה במעגלים הבכירים של הנאצים - ואחראי למותם של רבבות יהודים ומתנגדי המשטר". ההיסטוריון הראשי של שירות המודיעין הגרמני, בודו השלהאמר, הוסיף כי הלהט לגייס סוכנים עם אג'נדה אנטי-קומוניסטית הובילה פעמים רבות לנאצים.
פרופ' שלמה שפירו מאוניברסיטת בר אילן, שחקר את יחסי הגומלין בין הנאצים לבין שירותי הביון המערביים, ציין כי "אותם שירותי ביון התקשו לגייס קשרים אנטי-קומוניסטים אמינים, ולא חקרו מקרוב את עברם של אנשים שחשבו שישמשו אותם היטב". הוא הוסיף: "נאצים רבים, בכירים לשעבר, ניצלו את האיום הקומוניסטי החדש כדי להבטיח לעצמם גם חסינות מפני העמדה לדין בפשעי מלחמה, וגם משכורות נכבדות מסוכנויות הביון בארה"ב ובמערב גרמניה".