ישראל מנהלת עכשיו מערכת לחימה בשלוש חזיתות: המסוכנת ביותר היא חזית ביטחון הפנים. למעשה מתחוללת כבר במדינת ישראל מלחמת אזרחים שהולכת ומתעצמת מדי לילה. זו החזית המסוכנת ביותר, שאם השלטון האזרחי לא יצליח לבלום את ההידרדרות בה, היא תהיה מסוכנת לביטחון הפיזי וגם לדמוקרטיה יותר מכל איום ביטחוני חיצוני.
בשתי חזיתות הלחימה האחרות צה"ל מבצע את משימותיו בהצלחה לא מבוטלת:
ביהודה ושומרון כוחות צה"ל מצליחים לבלום לעת עתה פיגועי טרור והתפרעויות המונים נקודתיים, וכך נמנעת הסלמה והתלקחות כללית. הבלימה חיונית כדי לפנות כוחות קרקעיים של צה"ל לשתי החזיתות האחרות. ייתכן שיהיה צורך להפעיל את צה"ל להפריד בין יהודים וערבים ביישובים המעורבים ובצירי הדרכים, במקביל וכעזרה למשטרה הכחולה ולמשמר הגבול.
גם בעזה אנחנו מתקרבים אל הרגע שבו – אולי – יהיה צורך להיכנס קרקעית כדי להשלים את המשימה ולפגוע בצורה יסודית במערכי שיגור הרקטות והטילים של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי.
כך נראה כביש מרכזי בישראל (31) אחרי הפרעות
היעדר הסברה ישראלית ונוכחות במערכה התקשורתית הוא תוצאה של התפוררות השלטון המרכזי, ממש כמו שהתפוררות השלטון היא הסיבה הישירה כמעט לעימותים האזרחיים בתוכנו
בנוסף למערכות הלחימה, ישראל מתמודדת בעוד שתי חזיתות "רכות". במערכה המדינית על הלגיטימציה לפעול בעזה, יש לעת עתה הצלחה יחסית. יש לנו גיבוי אמריקני שבולם כל יוזמה אנטי ישראלית באו"ם, וגם מדינות ערב כרגע אינן לוחצות יותר מהצפוי. אפשר להעריך שבמצרים למשל די מרוצים מכך שישראל הולמת בחמאס.
מערכה "רכה" נוספת היא המערכה על התודעה הן של אזרחי ישראל, והן של חמאס. חמאס קצר בתחילת האירוע שתי הצלחות תודעתיות - השיגור לירושלים, והמטחים הכבדים והארוכים לגוש דן, המרכז והשרון. ההישגים מתחילים כעת להתכרסם לנוכח הפגיעות האנושות שמצליח חייל האוויר להנחית על התשתיות והיכולות הצבאיות של חמאס ושל הג'יהאד.
חיסול הבכירים ועשרות מפקדים ולוחמים של חמאס ושל הג'יהאד, וכן פגיעה בתשתיות תת-קרקעיות של ייצור ושיגור רקטות, והפגיעה הפסיכולוגית במורל של תושבי עזה כשהם רואים את רבי הקומות שם מתמוטטים לנגד עיניהם – כל אלו מייצרים הישג תודעתי ישראלי. ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה.
זו התמונה הכוללת של המערכה העצימה - והעימותים בתוך ישראל הם החזית המסוכנת ביותר עם הפוטנציאל הנפיץ ביותר, וצריך לטפל בה בדחיפות בלי להוריד את הרגל מדוושת הגז במערכה העזתית.
אחרי הפגיעה בפתח תקווה
מה שקורה בעזה משפיע על ערביי ישראל. הצלחות של ארגוני הטרור העזתיים האיסלאמיסטים משלהבות את האיסלמיסטים בקרב ערביי ישראל, במזרח ירושלים וביהודה ושומרון. ולכן צריך להמשיך את המערכה בעזה כאילו אין עימותים בין ערבים ויהודים בתוך ישראל, ולדכא את המהומות בערים המעורבות כאילו אין מערכה בעזה.
בלחימה בעזה צה"ל מצליח לבצע את התוכנית הסדורה שבנה במטרה לשקם את ההרתעה ולפגוע פיזית ביכולות הלחימה של חמאס והג'יהאד, פגיעה אסטרטגית ארוכת טווח לשנים. לשם כך צה"ל מחסל בצורה ממוקדת מפקדים בכירים בחמאס ובמערך ייצור הרקטות שלו, לוחמי חמאס מעל ומתחת לקרקע, ופוגע בצורה שיטתית במערכי ייצור של רקטות ואמצעי לחימה אחרים - על פי רשימה שהוכנה מראש מתוך בנק המטרות שנצבר בשנים האחרונות.
התחום שבו צה"ל מצליח פחות הוא דיכוי שיגורי הרקטות והטילים. צה"ל אמנם מצליח להשמיד מהאוויר מאות רקטות וטילים, ויותר מ-100 משגרים שמוטמנים בקרקע. אבל החמאס והג'יהאד צברו אלפי רקטות ומאות רבות של משגרים מוטמנים שצה"ל צריך עכשיו לאתר תוך כדי לחימה ולהשמיד אותם. זה לוקח זמן, ובינתיים נפגעים אזרחים ישראלים באשקלון, בשדרות ובפתח תקווה.
צה"ל תקף מנהרת טרור ומבנים של חמאס
(צילום: דובר צה"ל )
את המכות שצה"ל מנחית כעת על תשתיות הלחימה והיכולות הצבאיות בעזה, נרגיש כנראה ברגיעה שתשתרר להרבה זמן אחרי שיסתיים מבצע "שומר החומות". את היכולות הרקטיות והטיליות, כולל טילי נ"ט, אנחנו מרגישים כעת - ולכן זו הבעיה מספר אחת בלחימה בעזה בזמן הנוכחי, וייתכן שיצטרכו לתת לה מענה באמצעות מה שמכונה תמרון קרקעי. הרמטכ"ל יאשר היום מתווים שונים למהלך קרקעי כזה, בתקווה שלא יהיה בו צורך. אם יוחלט על המהלך, יגויסו אנשי מילואים נוספים על כ-3,000 שכבר גויסו בעיקר למפקדות.
עוד היבט מוצלח מבחינת הצבא הוא היכולת לצמצם למינימום את הפגיעה בבלתי מעורבים, וכתוצאה מכך לשמר את הלגיטימציה להמשיך ולפעול. חלק ניכר מהנפגעים הלא מעורבים בעזה נפגעו מנפלים של רקטות ששיגרו פלסטינים ונפלו על בתים. גם קו חשמל חיוני ברצועה נפגע מרקטה פלסטינית. כתוצאה מהיכולת לשמר את הלגיטימציה של צה"ל, אין כרגע לחץ על ישראל להפסיק את המבצע, וממשל ביידן בוושינגטון איתנו במאה אחוז.
בתחום ההסברה ומלחמת התקשורת ישראל נוחלת כישלון חרוץ. אנחנו כמעט לא קיימים ברשתות החברתיות במדינות המערביות, ובקושי קיימים בתקשורת העולמית הממוסדת. כתוצאה מכך יש גורמים פוליטיים רבים, למשל במפלגה הדמוקרטית בארה"ב ובאירופה, שסבורים שישראל היא התוקפן שפלש ללא הצדקה למסגד אל-אקצא ופגע במתפללים מוסלמים תמימים, ואחר כך תקף את העזתים המסכנים על לא עוול בכפם.
היעדר הסברה ישראלית ונוכחות במערכה התקשורתית הוא תוצאה של התפוררות השלטון המרכזי, ממש כמו שהתפוררות השלטון היא הסיבה הישירה כמעט לעימותים האזרחיים בתוכנו. שני נושאים אלה דורשים טיפול דחוף ובעיקר ממשלה מתפקדת ובעלת כושר החלטה.
