גילוי נאות: הייתי תומך של גדעון סער יותר מ-15 שנה ובעבר אף ערכתי לו כנס בבית הוריי. אבל כשראיתי אותו בשבועות האחרונים - משטה בציבור, מפלג, גורר את ישראל לבחירות תוך שהוא מדבר בשם האחדות והתקווה - לא יכולתי שלא להתמלא באכזבה. האדם שרוממות הדמוקרטיה בגרונו גורס בהתנהלותו את הפתקים של הליכודניקים בקלפיות.
סער מסתער על הבחירות ומצפה שתדמיתו כפוליטיקאי המחזיק בערכים דמוקרטיים תסייע לו להביא מצביעים מימין ומשמאל. אבל מאז שחזר לפוליטיקה הוא הוכיח למעשה שלא ערכים דמוקרטיים ולא טובת הציבור מובילים אותו אלא אמביציה אישית. זה לא אותו גדעון סער.
שקיפות היא ערך חשוב בדמוקרטיה אבל עד עתה הוא בוחר לטשטש את עמדותיו (ויש לו עמדות, אני יודע) על מנת להגדיל את מספר הבוחרים משמאל. את הקמפיין שהשיק למפלגתו החדשה הוא מילא במילים ריקות מתוכן, שחוקות, לעיתים מעליבות את האינטליגנציה; מילים ששמענו מפוליטיקאים אחרים שהבטיחו הכול והועזבו בלי כלום.
עמעום עמדותיו בעייתי במיוחד משום שהוא מכוון לפלח בוחרים שלא מחזיק בעמדותיו בסוגיות כגון המסתננים, התנחלויות ודת ומדינה, והנושאים הללו יעלו לסדר היום הציבורי בקרוב, ככל שהחיסונים יפוגגו את משבר הקורונה.
שימו לב שסער לא פסל אף מפלגה או אישיות פוליטית אחרת. האם יאיר לפיד ויש עתיד, תמר זנדברג ומרצ, שלא לדבר על הרשימה המשותפת, ראויים בעיניו יותר מנתניהו והליכוד? אם כן, שיגיד
מכאן מגיעה גם הפסילה שלו את בנימין נתניהו, מהלך שלא נובע מטעמים דמוקרטיים או אידיאולוגים אלא פרסונליים גרידא. מדובר דה-פקטו בפסילה של יותר ממיליון ליכודניקים שחושבים שראש הממשלה הביא הישגים רבים. אתם מכירים את הרשימה: הטיפול במגפה, מבצע החיסונים, בלימת ההתבססות של איראן, שיפור מעמדה הבינלאומי שלי ישראל, סיפוח הגולן, ההכרה בירושלים, עצירת המסתננים, שימור מעמדה של כלכלת ישראל בדירוגים הבינלאומיים ועוד.
"סוס מנצח לא מחליפים", אומרים בעולם העסקים וגם בליכוד. בהצהרה שלו שלפיה לא יישב עם נתניהו פוסל סער לא סתם ציבור ענק שחושב שראש הממשלה הוא עדיין האיש הנכון, אלא את אותו ציבור שעד עתה תמך גם בו. איזו כפיות טובה.
אגב, שימו לב שהוא לא פסל אף מפלגה או אישיות פוליטית אחרת. האם יאיר לפיד ויש עתיד, תמר זנדברג ומרצ, שלא לדבר על הרשימה המשותפת, ראויים בעיניו יותר מנתניהו והליכוד? אם כן, שיגיד זאת באופן מפורש.
הודעת העזיבה של גדעון סער את הליכוד
(צילום: קונטקט)
מהלכיו הציניים של סער לפיזור הכנסת, באמצעות שלוחיו, נוגדת את דעת הקהל ואת רצון הבוחר, שאינו מעוניין בבחירות מיותרות. חרף כל הסערות והדרמות, לפי כל הסקרים הציבור עדיין רוצה את נתניהו כראש ממשלה. הפתקים שהכניסו את מיכל שיר ושרן השכל לכנסת לא רצו בחירות מיותרות. במקום להצביע על פיזור הכנסת היה עליהן להתפטר ברגע שבחרו לעזוב את הליכוד. אבל הן ניצלו את כוחן לרעה באופן לא דמוקרטי – בשליחותו או לטובתו של סער.
סער תמיד התגאה בשיטת הפריימריז הדמוקרטית בליכוד, אבל שנה אחרי שהפסיד בהתמודדות על ראשות המפלגה, הוא הגיע לפתע למסקנה אחרת והקים מפלגה שלא יהיו בה בחירות דמוקרטיות לרשימה. כמו אצל לפיד ואביגדור ליברמן, את רשימת המועמדים לכנסת במפלגתו הוא יקבע בעצמו. כך, קבוצות מתפקדים כמו "הליברלים בליכוד" לא יוכלו להשפיע והמועמדים לכנסת יימדדו בהתאם לנאמנות לסער. אז מה בעצם הוא עשה כאן?
- ערן רוזנצויג הוא פעיל ליכוד, יו"ר ישראל צומח"ת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
