יום המורה מצוין היום (ד') בצל משבר הקורונה, בדומה לכל האירועים מאז כניסתו של הנגיף המקולל לחיינו. למרבה השמחה יש אור בקצה המנהרה וכולנו תקווה שהחיסון שעומד להגיע ימגר את המחלה, אך יחד עם זאת, נבון ונכון יהיה להסיק מסקנות ולשנות דרכי התנהלות כתוצאה מהמשבר שחווינו בשנה החולפת.
אין עוררין על חשיבותה העצומה של מערכת החינוך לחברה הישראלית כולה, הן מבחינה רגשית והן עבור החוסן הלאומי מההיבט החברתי והכלכלי, אבל חלקים רבים ממנה הוזנחו במשך שנים רבות. השנה גם מי שלא מצוי במערכת מבחין בכך. בשונה מנגיף הקורונה, למערכת החינוך אין - ולא יהיה - פתרון קסם בצורה של חיסון. מדובר בתהליכים ארוכי טווח שאת התוצאות שלהם נראה רק בעוד שנים, ולכן חובה להתחיל להשקיע היום.
ברצוני לשים דגש על שתי נקודות מרכזיות שעשויות לשנות את המצב, לו יטופלו כראוי, ולחולל פלאים במערכת השחוקה והחבוטה שלנו.
מספר הילדים בגני הילדים ובכיתות בבתי הספר בישראל הוא מהגבוהים בעולם. הנתון שבו מתהדר משרד החינוך, לפיו ממוצע תלמידים בכיתת בית ספר עומד על 27 - מטעה מאוד. מדובר בממוצע ארצי. באזורים מסוימים מספר התלמידים הממוצע בכיתות היסודי אולי נמוך, אבל בערים הגדולות הוא מתקרב לא פעם ל-34. בגני הילדים המספר הממוצע חמור שבעתיים.
מספר הילדים בכיתות הוא אחת הסיבות שבעטיין נסגרו בתי הספר במהלך המגפה, בעוד במערב המצב שונה לחלוטין. בנוסף, יש לו השפעה מכרעת על היכולת להנחיל לילד ערכים ותכנים
זו אחת הסיבות שבעטיין נסגרו בתי הספר והגנים בישראל לתקופה ארוכה במהלך המגפה, בעוד במדינות המערב המצב שונה לחלוטין. למספר הילדים בגנים ובכיתות יש השפעה מכרעת על היכולת של הגננת והמורה להנחיל לילד ערכים ותכנים, והיעד הראוי לשנים הקרובות צריך להיות 25 ילדים בגן ובכיתה.
זה בהחלט אפשרי אם נעשה את זה באופן מדורג. לראייה, משרד החינוך פרסם שרק בכיתות ג'-ד' לא חלה עלייה בתחלואה מאז חזרתם ללימודים, לעומת כיתות א'-ב', שבהן יש עלייה משמעותית.
הנקודה השנייה אך הלא פחות חשובה נוגעת למעמד עובדי ההוראה כולם, ובראשם הגננות, המורות והמנהלות, שנשחק והולך לאורך השנים. התהליך נובע מהיעדר אוטונומיה ניהולית וסמכויות למנהלים ולעובדי הוראה, ומהקושי והחופש לאמץ שיטות הוראה חדשניות ויצירתיות יותר. תוסיפו לכך שינוי תרבותי לרעה בתפיסת המחנך, ולא פחות חשוב מכך - תנאי עבודה ושכר לא הולמים ולא מכבדים.
למדינת ישראל בכלל ולדור הבא בפרט מגיעה מערכת חינוך טובה יותר. לכן אני מפצירה במנהיגים, ולמעשה דורשת מהם, לכונן תוכנית סדורה שבמרכזה יעמדו שני הנושאים הללו. דווקא היום, במיוחד על רקע משבר הקורונה, הגיע הזמן להפסיק להשתמש בסיסמאות השחוקות ולהכיר בכך שמערכת החינוך היא התשתית הלאומית להצלחתה של מדינת ישראל.
- יפה בן דויד היא מזכ"לית הסתדרות המורים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
