משפחות חלק מ-45 הרוגי האסון במירון קמות הבוקר (יום א') מהשבעה לזכר יקיריהן. 63 ילדים נותרו יתומים לאחר שאיבדו את אביהם באסון, בהם חמשת ילדיו של אריאל צדיק ז"ל מירושלים. הבן הבכור, מנדי בן ה-19, שהיה עם אביו על ההר, סיפר על הרגעים הקשים, האחריות הגדולה שנפלה עליו ועל השבוע הראשון ללא אבא.
"לא חלמתי בחלום הכי פרוע שלי שאבא שלי אחד מההרוגים", אמר מנדי, שהגיש עזרה ראשונה לפצועים במירון. "אני לא חושב שאפשר בכלל לעכל דבר כזה, זה לא פשוט. נותרנו חמישה ילדים, ארבעה בנים ובת, הקטן בסך הכול בן תשע. הדאגה למשפחה נפלה עליי, זו מחויבות שנפלה עליי ככה פתאום, אבל אני גם רואה אותה כשליחות כי אנחנו אמורים להמשיך את הדרך של אבא".
ביום חמישי הודיע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי גיבש מתווה ל"חקירת ענק" לאסון, וכי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) והמשטרה שחוקרות כל אחת בנפרד, גם ישתפו פעולה. אך חשודים עדיין לא זומנו לחקירה ובינתיים גם אין כל התקדמות בהקמת ועדת חקירה ממלכתית.
מנדי אמר שכרגע הוא לא מחפש אשמים, "כי זה לא יחזיר לי את אבא. אבל לא ננוח ולא נשקוט עד שתצא האמת. צריכה לקום פה חקירה הכי אמיתית ועקבית ורצינית שתהיה. זה מחדל לא נורמלי".
בנו של אריאל צדיק שנהרג באסון הר מירון מספר על אביו
(צילום: משה מזרחי )
צדיק ושלושת בניו הגדולים תכננו להעביר את שבת ל"ג בעומר בקמפינג סמוך למירון. אחד האחים נסע מוקדם יותר והקים אוהל. הם קבעו להיפגש כולם בהדלקה במירון, אבל אז אירע האסון. מנדי ואחיו אלעזר בן ה-17 סייעו לנפגעים. "שמנו את הציוד שלקחנו איתנו בקמפינג והלכנו להדלקה. אף אחד לא דמיין את מה שיקרה בהמשך", סיפר מנדי.
"היינו בהדלקה השנייה של תולדות אהרון וחבר מתקשר ואומר לי שמבצעים החייאות באנשים, הוא אמר שיש אירוע רב נפגעים. ראיתי את כוחות ההצלה רצים ומתוקף תפקידי כמע"ר (מגיש עזרה ראשונה – נ"פ) הלכתי לתת עזרה ראשונה. לא ידעתי למה אני מגיע, המצב לא היה פשוט בכלל. פינו חלק מהגופות והייתה שם זוועת עולם, המראות האלה לא יוצאים לי מהראש", שחזר מנדי.
"מסתבר שאבא היה ממש כמה מטרים ממני", המשיך מנדי. "תוך כדי עזרה לפצועים, אני מקבל טלפון מאמא שאחי לוי יצחק בן ה-11 נאבד. אמרתי לה שהוא עם אבא והיא התעקשה שהוא לא איתו. ניסיתי להתקשר לאבא לשאול אותו אם הוא ראה את אחי הקטן והוא לא ענה לטלפון. חשבתי שהוא בטח מתנהל כמונו כי הוא היה אדם חזק פיזית וחסון וחשבנו שהוא עוזר לחובשים לפנות פצועים. ניסיתי להתקשר ללוי יצחק ולא הייתה קליטה. עליתי לתחילת ההר ושם מצאתי אותו. הוא סיפר לי שאבא השאיר אותו בחוץ ואמר לו שהוא הולך לרקוד וכך אחי הקטן ניצל".
הבנים ניסו לאתר את אביהם כל הלילה, לדלות מידע לגביו. "לקראת הבוקר חשבנו שהוא יבוא לקחת את התפילין מהאוהל בקמפינג, חשבנו שאבד לו הטלפון. ב-06:30 בבוקר ראינו שהוא לא מגיע והחלטנו שאנחנו חוזרים הביתה. קיפלנו את הדברים ובדרך חזרה ראיתי חדשות, לא תיארתי לעצמי שהוא בין ההרוגים. התפללנו שאולי הוא פצוע קשה".
3 צפייה בגלריה
"צריכה לקום פה חקירה אמיתית, עקבית ורצינית". הבוקר שאחרי האסון בהר מירון
(צילום: גיל נחושתן)
לדברי מנדי, "חוסר הוודאות קורע, מפחיד ומלחיץ. זה קורע לגזרים וזה לא נתפס, במיוחד אחרי לילה כזה ואחרי כל המראות האלה. שלחנו את הדוד לאבו כביר וראינו שאין שום מידע. רק שעה וחצי לפני שבת קיבלנו את הבשורה המרה והלא הגיונית הזאת, שאבא לא בין החיים".
מנדי סיפר על השיחה האחרונה שלו עם אביו, שעות ספורות לפני מותו. "עשינו שיחת וידאו כשהוא היה בדרך עם אחי הקטן למירון. אני לא זוכר מילים. רקדתי וצילמתי את עצמי רוקד והראיתי להם את האווירה תוך כדי שהם בדרך, אמרתי להם 'תגיעו, יהיה כיף'", אמר מנדי.
"אלה חיים אחרים לגמרי בלעדיו", אמר מנדי בעצב. "הוא היה הכול. החיסרון שלו הכי קשה לי ולשאר האחים. לאבא היה אכפת מאהבת חינם, אהבת ישראל. הוא היה עובד כל השבוע ובימי שישי היה נוסע לעיר העתיקה בירושלים, שומע שיעור חסידות ומניח לאנשים תפילין. היה לו אכפת שכל יהודי יניח תפילין, ככה נהג 20 שנה. זה היה בדם שלו לקרב אנשים ולדאוג להם. אם הייתי יכול להגיד לו כמה מילים, הייתי אומר לו שיחזור לכאן מהר ושאנחנו אוהבים אותו".
