מדינת ישראל לא מצליחה לחלץ את מוסד הנישואים מידי גופי הדת, ולכן מוצאים עשרות אלפי זוגות את דרכם החוצה ממנו - חלקם באמצעות נישואים אזרחיים בעיריות בחו"ל ואחרים חיים כידועים בציבור. בישראל הלוא ההליך לא קיים, והדרך של זוגות כאלה למרשם האוכלוסין חייבת לעבור דרך אנשי דת – יהודים, מוסלמים, נוצרים או דרוזים. הוראות אלו נקבעו עוד לפני הקמת המדינה, בפקודה המנדטורית מ-1919, ולא תוקנו עד היום.
לאחרונה נוצר רושם שהרשויות המקומיות עלו על פתרון. עיריות שונות - בהן תל אביב, ראשל"צ, גבעתיים, רמת גן, חיפה ואחרות – הצהירו באופן פומבי שהן פותחות את שעריהן לרישום בני זוג ידועים בציבור המתגוררים בתחומי השיפוט שלהן.
לרגע אפשר היה לחשוב שעלינו על דרך המלך לנישואים אזרחיים בישראל, אבל בפועל - לא ולא. זוהי אחיזת עיניים רגעית בלבד אף שהיא חביבה ואולי מסמנת תקווה לעתיד. בפועל, עירייה לא מוסמכת להעניק זכויות מסוג זה. לכל היותר היא יכולה לתת הנחה בחניה או בארנונה בתחומה בלבד. היא מן הסתם לא יכולה להשפיע על הטבות המגיעות לזוגות נשואים במס הכנסה, ביטוח לאומי או בפנסיה.
מדינות רבות ניסו לפתור את העניין באופן דומה, עד שהבינו את הטעות: זו לא בעיה דתית, אלא בעיה של התערבות השלטון במשפחה. התוצאה הייתה שגם הנישואים האזרחיים הפסיקו להיות אטרקטיביים
לפני כ-20 שנה בערך התייחס היועץ המשפטי לממשלה לעניין זה, כשנדרש להשיב לפנייה שלי כממלאת מקום וסגנית ראש עיריית שוהם, בשאלה אם יש בסמכותי לערוך טקס נישואים אזרחי בעירייה. בתשובתו הוא הזהיר אותי שאני חורגת מסמכותי ושהרשות לא יכולה לערוך נישואים בשטחה. למרות האזהרה הטקס נערך, אולם כאקט מחאתי בלבד.
אותם נישואי מחאה בשוהם יצרו אמנם גל מחאה והתלהבות, אבל בפועל לא שינו את המצב. וגם 20 שנה לאחר מכן הניסיון הדומה הזה לא יצליח, משום שהוא לא מתאים למציאות.
רישום הנישואים על ידי רשות מטעם המדינה הוא-הוא הבעיה, ומשום כך הוא לא יכול להיות הפתרון שלה. נישואים בין בני זוג הם עניין פרטי ואישי שאסור שיהיה תלוי במוסד זה או אחר. שליטת המדינה ברישום הנישואים ועריכתם מפרות את הפרטיות של בני הזוג.
תהליכים דומים התרחשו במדינות רבות בעולם וחלקן ניסו לפתור אותם באופן דומה, עד שהבינו את הטעות: זו לא בעיה דתית, אלא בעיה של התערבות השלטון במשפחה. התוצאה הייתה שהנישואים האזרחיים הפסיקו להיות אטרקטיביים, בדיוק כמו הנישואים הדתיים (יש מדינות באירופה שבהן 50% מהזוגות לא מתחתנים כלל).
לפיכך, נישואים אזרחיים במסגרת הרשויות בישראל הם לא הפתרון. אסור שפקיד מטעם המדינה, או הרבנות או העיריה, יהיו אחראים לנישואים, שצריכים להתבצע באופן פרטי ואישי, ללא הגבלות דת, גזע, מין, מגדר, לאום, אזרחות או מקום מגורים. זוגיות בת קיימא היא זאת הנותנת תוקף לעצמה משום שיש בה בחירה והגשמה, וככזו היא ראויה לשוויון זכויות.
המדינה צריכה לסיים את תפקידה כמי שנותנת הרשאה לזוגיות. מדובר בעניין פרטי, והבחירה חייבת להיות אישית לחלוטין, ללא קשר להסכמת פקיד זה או אחר.
- עו"ד אירית רוזנבלום היא מנכ"לית ומייסדת ארגון "משפחה חדשה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com