ביקור במקום הירי. "הוא ראה את אבא שלו חוטף מכות"
(צילום: רועי עידן)
דרך העפר שבה התרחשה ביום שישי תקרית הגנרטור בחירבת רכיז שבדרום הר חברון הייתה נטולת שם. היום (ג') כבר הוצב במקום עמוד מברזל שבחלקו העליון מסגרת ריקה. "מהיום זה ייקרא רחוב הארון אבו עראם", הכריז ראש מועצת הכפרים של פרברי יטא, נידאל אבו עדאם. התקרית עוררה סערה אחרי שאבו עראם (24) נורה בצווארו על ידי כוח צה"ל במהלך מאבק על גנרטור ששימש אותו ואת שכנו לבניית צריף מפח.
אנשי המינהל האזרחי הגיעו ביום שישי כדי לעצור את הבנייה וכדי להבטיח שלא תימשך – הם דרשו להחרים את הגנרטור. אבו עראם ושכניו התעקשו שהציוד יישאר ברשותם. על רקע זה החל מאבק פיזי על הגנרטור עד שאחד החיילים ירה באבו עראם בצווארו.
מאז הוא שוכב מורדם ומונשם במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים הממשלתי בחברון. גם אם יחיה – אבו עראם יישאר משותק בשל פגיעה בעמוד השדרה. "יכול להיות שיש לו גם פגיעה מוחית", סיפר תושב המקום. "האמת? אולי היה יותר עדיף לו ולמשפחתו אם הוא היה מת".
- למה?
"תסתכל מסביבך. אתה רואה איך אדם שמשותק בכל גופו יכול לחיות במקום כזה עם תשתיות כאלו?".
תיעוד הירי באבו עראם, ביום שישי
פרברי יטא מורכבים מכמה קהילות פלסטיניות קטנות שחיות במרחק כמה קילומטרים האחת מהשנייה, בין החלק הדרומי של חברון לבין הקו ירוק. כל קהילה חיה בחירבה שנושאת שם אחר – כולן בשטחי C שנמצאים באחריות ישראלית מלאה.
הקהילות הללו, כולן חלשות ועניות, נמצאות בתחתית שרשרת המזון הפלסטינית. הסיוע המרכזי שהן מקבלות הוא מארגונים בינלאומיים שתורמים ציוד בסיסי לקיום חייהן, אבל גם זה לא משנה את המראה העלוב שלהן. זר יטעה לחשוב שמדובר במקומות שנשכחו מתחילת המאה הקודמת. אין בהן כבישים אלא רק דרכים שחלקן עביר רק באמצעות רכב 4X4, אין תשתיות להזרמת מים ואין חשמל. מחליפים אותם מכלי מים וגנרטורים דוגמת זה שבמאבק עליו נורה אבו עראם.
"זה לא הגנרטור, זה הכבוד"
סמוך למקום התקרית יושב אשרף עמור, זה שבפתח ביתו התרחשה התקרית אחרי שעבו עראם ושכנים נוספים סייעו לו לבנות את מבנה הפח. עמור עסוק כעת במתן עדות לנציג או"ם שהגיע למקום במסגרת תחקיר שמתנהל על נסיבות המקרה.
"הסיפור פה לא היה בכלל על הגנרטור", סיפר. "ברגע שהחיילים הגיעו והתחיל הבלגן, אבא של הארון הגיע למקום והתערב במה שקרה. החיילים התחילו להכות אותו ואז הארון הגיע והתעמת איתם. לא בגלל הגנרטור אלא בגלל שהוא ראה את אבא שלו חוטף מכות".
"אתמול מצאנו שהדרך לבית הספר נחסמה על ידי מתנחלים באמצעות אבנים וסלעים מרוחים בשמן, שברי זכוכית וברזלים ודוקרנים שננעצו באדמה. פתחנו את הדרך בידיים שלנו"
לדבריו, אם הכוח הצבאי היה מתנהל בנימוס, התקרית הייתה נמנעת. "שאלתי את הקצין מי הוא, ובמקום לענות יפה הוא אמר: 'תסתום את הפה שלך'. הוא לא היה יכול לטפל בעניין בצורה יפה ולהסביר מה עשינו שהוא אסור? יש דרך להסביר את עצמך. זה בכלל לא סיפור על גנרטור. זה סיפור על כבוד בסיסי".
לפני שנים רבות הוכרז האזור כשטח אש של צה"ל, אבל הפלסטינים כאן משוכנעים שההגדרה היא תירוץ לניסיונות להעתיק את מקום מושבם לתוך העיירה יטא שנמצאת צפונית משם, כדי שישראל תוכל לפתח את המאחזים הבלתי חוקיים שנמצאים גם הם באזור זה. "ההכרזה על שטח צבאי סגור ושטח אש במקום שבו גרים אנשים – זה דבר שמנוגד לחוק הבינלאומי", אמר ראש המועצה אבו עדאם. "איבדנו כאן הרבה אנשים שנפגעו מנפלים של הצבא הישראלי שהתפוצצו לידם".
לילדי הקהילות יש בית ספר אחד שמורכב מכמה קרוואנים שחוברו לכדי מתחם סגור וקטן שבמרכזו רחבה עם דשא סינטטי שיכול להפוך למגרש כדורסל. בית הספר נמצא בחירבת ג'ינבה, שהנסיעה אליה אורכת חצי שעה חרף היותה במרחק של שלושה קילומטרים. הסיבה: מדובר בדרך סלעית ולא סלולה שלא ניתן לנסוע בה יותר מ-10 קמ"ש. הילדים מגיעים למקום רכובים על חמורים או בטנדרים של בני משפחותיהם.
"הילדים פה סובלים כל פעם ממשהו אחר", מספר מנהל בית הספר בג'ינבה, איאד ג'בור. "אתמול למשל הגענו בבוקר ומצאנו שהדרך לבית הספר נחסמה על ידי מתנחלים באמצעות אבנים וסלעים מרוחים בשמן, שברי זכוכית וברזלים ודוקרנים שננעצו באדמה. פתחנו את הדרך בידיים שלנו".
קצב הריסה גובר
הקהילות הפלסטיניות בדרום הר חברון מתפרנסות מגידול צאן ומחקלאות בסיסית, שכוללת בעיקר חיטה בשדות קטנים ועצי זית. באחד השדות החקלאיים ליד ג'ינבה הציבו הפלסטינים מיכל מים גדול מפיברגלס. לפני כמה שבועות הגיעו אנשי המינהל האזרחי והרסו אותו משום שהוא הוצב ללא רישיון. מאז מביאים למקום מדי פעם משאית עם מיכל מים להשקיה – דבר שמייקר באופן משמעותי את המחיר לקוב מים.
"הקימו לתושבים פה מערכת להולכת מים והיא נהרסה פעמיים", אומר מנהל עבודת השטח של ארגון ''בצלם'', כרים ג'ובראן. "כשהייתה מערכת הולכה, התושבים שילמו 6-5 שקלים למטר מעוקב. היום, בגלל עלויות ההובלה של מכלית מים, הם משלמים 30 שקל לכל מטר מעוקב".
על פי נתוני ארגון ''בצלם'', קצב הריסת הבתים בגדה המערבית בשנת 2020 היה הגבוה ביותר בארבע השנים האחרונות, וזאת דווקא בעיצומו של המשבר הבריאותי והכלכלי שנגרם ממגפת הקורונה. בשנה החולפת הרס המינהל האזרחי 456 מתקני תשתית ומבנים שאינם מיועדים למגורים, כולל קווי מים ותשתיות חשמל. דווקא בתקופה שבה הציבור נדרש יותר מתמיד לשמור על תנאי מחייה הגייניים – התבצעה הריסה של תשתיות שמסייעות בכך.
תקרית הגנרטור שהסתיימה בטרגדיה היא עוד חוליה בשרשרת הארוכה של המאבק בין הפלסטינים בדרום הר חברון לבין ישראל. בסופו של דבר, מיום שישי נוספה לשורת המבנים הלא-חוקיים עוד אנדרטה קטנה לזכרו של הארון אבו עראם ושלט שמכריז על הרחוב על שמו. רחוב בלי כביש, בלי מדרכה, בלי תאורה, בלי עצים ובלי מים – תבנית נוף שמייצגת היטב את החיים בדרום הר חברון.
המינהל האזרחי: "הפעולה בוצעה בהתאם לסמכויות"
מהמינהל האזרחי נמסר בתגובה לטענות הפלסטינים בכתבה כי "יחידת הפיקוח במינהל האזרחי מבצעת פעילויות אכיפה כנגד עבירות בתחום התכנון והבניה בשטחי C, כחלק מחובתה לשמור על הסדר הציבורי ועל שלטון החוק. פעילויות האכיפה מבוצעות בהתאם לסמכויות ולנהלים, וכן בכפוף לסדרי העדיפויות ולשיקולים המבצעיים.
"ביום שישי האחרון התקבל דיווח על אודות בנייה בלתי חוקית ברכיז שבאזור דרום הר חברון. בעקבות זאת, כוח צה"ל ונציג מת"ק הגיעו למקום במטרה לעצור את העבודות הלא חוקיות וביצעו פעילות החרמה של כמה כלים אשר שימשו את בעליהם במהלך הבנייה. פעילות ההחרמה בוצעה בהתאם לסמכויות ולנהלים. נבהיר כי לאור השתלשלות האירועים במהלך הפעילות, הוחלט שלא להחרים את הגנרטור. עם זאת, אין בכך בכדי להעיד כי השימוש בו לבנייה במקום היה חוקי".
בעבר הצהירו גורמים ביטחוניים בכירים כי יחידת הפיקוח במינהל האזרחי עובדת על פי סדרי העדיפויות שנקבעו על ידי הדרג המדיני ואושרו על ידי שר הביטחון. בעדיפות ראשונה נמצאים מרחב עוטף ירושלים, דרום הר חברון ומעלה אדומים.
