מחלוקות והבדלי גישה בין צמרת המוסד לצמרת צה"ל בנושאים מבצעיים ואסטרטגיים היו בעבר ויהיו גם בעתיד. אולם בעת האחרונה, ובמיוחד השבוע, מחלוקת כזו צפה אל פני השטח התקשורתי בזמן אמת, כתוצאה מהפגיעה בספינה בבעלות ישראלית במפרץ הפרסי בשבוע שעבר.
"ראש המוסד יוסי כהן דרש תגובה נועזת, והרמטכ"ל אביב כוכבי תמך בתגובה מתונה יותר", דווח השבוע בחדשות קשת. בהמשך צוין כי דעתו של הרמטכ"ל כנראה התקבלה - והתגובה המתונה היא שהתבצעה כשישראל תקפה, על פי דיווחים זרים, מחנות אימונים איראניים סמוך לדמשק. ייתכן שהפרסום נועד להמחיש למשמרות המהפכה שיש לישראל בארסנל המבצעי תגובות הרבה יותר הרסניות.
אולם אי אפשר לשלול את האפשרות שהפרסום, והתגובות עליו ברשתות החברתיות, הציפו אל פני השטח התקשורתי מאבק כוחות המתנהל מזמן בתוך הממסד הביטחוני בישראל; מאבק על ההובלה ועל קביעת המדיניות המבצעית בהתמודדות עם איראן, המתנהל בין ראש המוסד יוסי כהן לבין הרמטכ"ל אביב כוכבי ואנשיו. המאבק נחשף בפרסום ב"ידיעות אחרונות" על כך שכהן התנגד לנאום כוכבי שבו הביע הרמטכ"ל התנגדות להסכם עם איראן.
2 צפייה בגלריה
אביב כוכבי ויוסי כהן. מה ירתיע יותר את האיראנים בטווח הקצר ובטווח הארוך?
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כוכבי נגד הסכם עם איראן
(צילום: המכון למחקרי ביטחון לאומי)
המחלוקת ללא ספק עניינית ונוגעת לשאלה מהותית - מה ירתיע יותר את האיראנים בטווח הקצר ובטווח הארוך? אבל יש כאן גם מאבק על משאבים וגם – איך לא - עניין של כבוד ויוקרה אישיים.
ברקע המאבק נמצאת ההתמודדות המורכבת של מערכת הביטחון וקהיליית המודיעין, צה"ל, המוסד והשב"כ, עם זרועות התמנון האיראני. כל אחד בשיטות ובזירה ייחודיים לו וגם במבצעים משותפים.
חלק הארי של פעילות המוסד מתבצע בחשאי, ומותר להעריך שבמרכזה עומדים המעקב המודיעיני וסיכול תוכנית הנשק הגרעיני של איראן. עם זאת, המוסד מבצע חלק משמעותי ביותר בסיכול מאמצי ההתעצמות ופעילות הטרור המכוונים נגד ישראל. כך גם השב"כ, שמתמקד בנוסף לסיכול טרור בישראל, בשטחים ובחו"ל גם באבטחה של מתקנים ומידע בארץ.
שני הגופים מקבלים מידע ומודיעין החיוניים לפעולתם מיחידות האיסוף וההערכה של אגף המודיעין של צה"ל (אמ"ן); במיוחד מיחידה 8200 ויחידות המודיעין החזותי. סביר להעריך שבלי החומר מצה"ל - המוסד ושב"כ היו מגששים באפלה. מקובל גם לחשוב שביעדים רחוקים כמו איראן המוסד אחראי בלעדית לאיסוף מודיעין ולמבצעי סיכול וחיסול. כך גם במה שנוגע לקשרים מדיניים וצבאיים לא רשמיים עם גורמים במפרץ הפרסי.
בפועל, צה"ל שותף להרבה היבטים של ההתמודדות עם איראן באזור המפרץ הפרסי והים האדום (תימן ומצרי באב אל מנדב), ובניטור הפעילות במתקני הגרעין הצבאי והפעילות הימית האיראניים. צה"ל גם מקיים את הקשרים עם פיקוד המרכז (סנטקום) האמריקני האחראי למזרח התיכון, וגם עם הצי החמישי האמריקני שבסיסו בבחריין.
עלות-תועלת
המודיעין האיכותי שמספק אמ"ן בזמן אמיתי הוא גם תשתית הבסיס החיונית למבצעי המב"מ (המערכה שבין המלחמות) של צה"ל. תכלית מבצעים אלה היא למנוע ולסכל התבססות והתעצמות של איראן ושלוחיה (חיזבאללה ומיליציות שיעיות) במדינות המעגל הראשון והשני (בעיקר לבנון, סוריה ועיראק) ועל הגבול עם ישראל (ברמת הגולן ובסיני). צה"ל גם פועל במסגרת המב"מ כדי לשמר את חופש הפעולה בזירות אלה; בעיקר את העליונות האווירית והמודיעינית.
בעיקרון, המב"מ אמור להתנהל "מתחת לסף המלחמה"; לכן צה"ל מקפיד בדרך כלל על איפול תקשורתי וגם אינו מגיב רשמית כשמתפרסם מידע ממקורות ערבים, איראניים או זרים אחרים על פעולה זו או אחרת המיוחסת לישראל. זאת כדי להשאיר "מרחב הכחשה" לממשלים במדינות שבהן מתבצע המב"מ כדי שלא יאלצו להגיב ויגררו להסלמה ולמלחמה. משיקולי יוקרה והישרדות פוליטיים.
זו גם הסיבה שצה"ל מקדיש מאמצים רבים לפגוע "כירורגית" במטרות איכות בלי להפיל קורבנות בקרב לא מעורבים ובלי נזק אגבי גדול. חלק ניכר ממבצעי המב"מ הם בכלל חשאיים ואינם מגיעים לידיעת התקשורת והציבור. חלק אחר זוכה לפרסום לעיתים די תכופות, אלה הם "מבצעים קינטיים" שבהם כלי טיס של חיל האוויר או יחידות קרקעיות של צה"ל פוגעים פיזית ב"נכסים" איראניים (או באנשים) ומסכלים אותם. במבצעים כאלה קשה להסתיר את תמרות האש והעשן ואת ניסיונות היירוט - אבל כל עוד ישראל אינה לוקחת אחריות, אפילו האיראנים עוברים לסדר היום על הנזק שנגרם להם. כך לפחות לפי מקורות זרים.
דפוס פעולה זה מתקיים כבר מאז 2013, עת החל צה"ל לשלוח חימושים באמצעות חיל האוויר לסוריה וללבנון במטרה לעצור משלוחי נשק איכותי ("מפר איזון") מאיראן דרך סוריה ללבנון. המב"מ שהחל בימיו של בני גנץ כרמטכ"ל נמשך והתרחב לתחומים נוספים ביתר שאת בימיו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט, וכעת באותו קצב ובתחכום יצירתי בימי כוכבי.
הסיבה לכך היא יחס עלות-תועלת מעולה של מבצעי המב"מ. בכל השנים הללו האיראנים, בעלי בריתם ושלוחיהם הצליחו רק במקרים בודדים להוציא פעולת גמול נגד ישראל, וברוב המקרים הפעולה הזו הייתה כושלת. בוודאי שאינה משתווה לתועלת שישראל הפיקה ממבצעי המב"מ. יתרה מזו: המב"מ יוצר הרתעה מצטברת אצל האיראנים ושלוחיהם. הרתעה זו מרחיקה כבר שנים מלחמה והסלמות שמהן עשוי העורף הישראלי להיפגע.
דוגמה לכך היא התגובה של צה"ל במסגרת המב"מ לירי טילים איראניים (על-ידי מיליציונרים שיעים) לשטח ישראל בתחילת 2019, שמרתיעה עד עתה את האיראנים מניסיון נוסף מסוג זה. אפשר להניח שזה מה שיקרה גם כעת, בעקבות הפיגוע בספינה מסחרית בבעלות ישראלית במפרץ הפרסי. ישראל, לפי מקורות זרים, וכפי שאפשר להסיק מדברי נתניהו, הגיבה בפעולה מב"מית-צה"לית אך במאפיינים קצת אחרים. הייתה פגיעה במתקני תשתית איראניים צבאיים באזור דמשק, אך לצידה פגיעה מסוג אחר, שרמזה לאיראנים שאם ייפגעו אינטרסים אזרחים ישראלים היכן שהוא - גם אינטרסים איראניים יהיו בסכנה ממשית. כרטיס אדום בוהק, ועדיין מתחת לסף ההסלמה.
תיעוד התקיפה באזור דמשק השבוע
הרתעה לטווח ארוך באמצעות מבצעי מב"מ מתחת לסף המלחמה וההסלמות היא המדיניות שצה"ל והרמטכ"ל כוכבי (כמו קודמיו) ממליצים עליה. מדיניות זו מקובלת ככל הנראה לפי שעה לפחות גם על שר הביטחון וראש הממשלה.
על רקע זה צריך לבחון את כיפוף הידיים שכנראה מתנהל מאחורי הקלעים בין ראש המוסד לרמטכ"ל. המסקנה המתבקשת היא שאם צה"ל מבצע את הנפח העיקרי של ההתמודדות המודיעינית עם איראן, אין שום סיבה שראש המוסד יהיה המוביל ומתווה המדיניות בנושא זה. מבצעי המוסד הם מרשימים וחשובים מאוד לפי כל קנה מידה - אך עד כה במבחן התוצאה צה"ל מצליח להרתיע את האיראנים יותר מאשר המוסד מצליח לעכב את ההתקדמות בתוכנית הגרעין האיראנית. זה היה נכון כבר בימיו של מאיר דגן האגדי כראש המוסד, וזה נכון גם היום. ההבדל הוא שהפרופיל התקשורתי של יוסי כהן מזדקר לעין הרבה יותר מזה של קודמיו בתפקיד.
