על פי נתוני המשטרה, עד הבוקר (יום א') חולקו יותר מ-272 אלף דוחות קורונה מאז החלה אכיפת ההנחיות של משרד הבריאות. לא מדובר בפורעי חוק או גורמי פשיעה סדרתיים, אלא במאות אלפי אזרחים שומרי חוק על פי רוב, שאיבדו את האמון דווקא בזמן שהוא קריטי מתמיד. והם לא רק חרדים.
האנשים הללו רוצים לראות מנהיגים שלוקחים אחריות, ולא כאלה שמתנערים ממנה באמצעות שיסוי. הם רוצים פחות איומים בענישה ויותר הסברה על הלוגיקה שמאחורי ההנחיות. הם רוצים לדעת כיצד תתמודד ממשלת הסגרים הלאומית עם מאות אלפי מחוסרי עבודה ופושטי רגל. הם רוצים שידברו איתם ולא עליהם. יותר מ-272 אלף דוחות מדברים בעד עצמם.
בחסות הכאוס שנוצר עם מאות אלפי "מפירי חוק", הפכו החרדים לאמצעי הסוואה שנועד לחפות על הבעיות המהותיות יותר. במקום להתמודד עם הכשלים שלהם, מעדיפים אנשי המלחמה בקורונה לשסות מגזרים אלה באלה כדי להסית את האש מהבעיה האמיתית – הכישלון שלהם בהתמודדות עם הנגיף. לאורך התקופה האחרונה, אולי בניסיון לטשטש את הגרפים המטפסים במשמרת שלהם, בוחרים מקבלי ההחלטות לזרוק את האחריות על מגזר שלא יכול להשיב מלחמה תקשורתית הולמת. כמה קל.
הנה דוגמה מלפני כמה ימים. הכותרות דיברו על כך ש-40% מהמאומתים החדשים הם חרדים, אבל התעלמו באלגנטיות מההקשר והתמונה הרחבה: היקפי הבדיקות במגזר החרדי, שעולים בפער ניכר על אלה באוכלוסייה הכללית, והנתונים הנמוכים יחסית של תחלואה קשה ואחוזי תמותה בציבור החרדי. וזה לא היה המקרה היחיד.
הציפייה אינה שיריעו לחרדים על האחריות שהם מגלים בביצוע בדיקות המוניות, אך בהחלט לגיטימי לדרוש שחיצי הכישלון לא יופנו באופן בלעדי למגזר הספציפי הזה. במקום להפריח אחוזים וסיסמאות ללא קונטקסט, ישאלו את עצמם מקבלי ההחלטות כיצד תוך זמן קצר אבד האמון בהם גם בקהילות המתונות והצייתניות ביותר.
ויותר מזה: שיתמודדו עם הכשל שנמשך מאפריל בהקמת מערך יעיל לקטיעת שרשראות ההדבקה, בהתמודדות עם האבטלה הגואה ובצעדים שלא ננקטו מבעוד מועד למנוע את שחיקת הצוותים הרפואיים. הגיע הזמן לנשיאה באחריות.
המציאות מחייבת לשמור על ההנחיות לריחוק חברתי ומיגור ההתקהלויות. התמונות של התקהלויות צפופות מוכרחות להיפסק, וממש לא משנה איך נראה חוף גורדון. אין הצדקה לאנרכיה. בשום מקרה אסור לסכן חיים. אבל כשהשפל באמון מתבטא בהפרה משמעותית יותר של ההנחיות, ההנהגה צריכה להתעשת. אמון ושיתוף פעולה לא מחזירים עם התפארות ב-272 אלף דוחות, אלא בלקיחת אחריות והימנעות מכותרות משסות.
אם בסגר הראשון כמעט כולם הבינו את חשיבות השמירה על ההנחיות, ואפילו הסתגלו מרצון למנייני המרפסות, בסגר הנוכחי אבד שיתוף הפעולה בגלל כישלון הנהגתי. צעדים נכונים ושיח משותף היו מצליחים לשמר את ההקפדה לפחות בקהילות שהתייחסו להנחיות בחרדת קודש. כשהדברים הופכים למלחמה אישית מול המגזר החרדי, המשוואה משתנה. זה כבר הופך לקרב. ובקרב, כל צד רוצה לנצח.
למגזר החרדי נעשה עוול בלתי נסלח. גם אם שיעור התחלואה במגזר גבוה בהרבה מחלקו באוכלוסייה (נגזרת של אורח חיים צפוף), אין הצדקה לכותרות מכלילות שמתעלמות מאחוזים גבוהים של הקפדה על ההנחיות. הכותרות הללו פוגעות בהמוני חרדים ששומרים עליהן.
מישהו מהאנשים שניסח את הכותרות האלה על המגזר יתנצל בפני ההמונים שכבר חודשים יושבים בבית ומוותרים על הערכים המקודשים ביותר שלהם? מי יתבע את עלבונם של הסבים והסבתות החרדים שכבר חודשים לא רואים את נכדיהם?
כדאי לחשוב פעמיים לפני שמוציאים את דיבתם הרעה של כל לובשי המדים השחורים באמירות מכלילות שפוגעות בהם. אנשים מתייחסים לכותרות ברצינות.
- יעקב פלבינסקי הוא עיתונאי "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
