(מתוך 103fm)
אחד אחרי השני התייצבו חברי הכנסת מגוש הימין וגינו את החקירה של יו"ר הקואליציה מיקי זוהר. יו"ר הכנסת יריב לוין אף הגדיל ותבע מכל סיעות הבית "להתאחד בדרישה להפסקת החקירה". הרוחות סערו גם בטוויטר ובקרב כלי התקשורת הימניים ואנשיהם. הטיעון המרכזי היה הגנה על חופש הביטוי של חבר הכנסת, המוגן כביכול בחסינותו. במחנה השני, לעומתם, נרשם גיבוי למהלך המשטרתי בעיקר ברשתות החברתיות. חברי הכנסת ברובם לא נקטו עמדה.
צריך להזכיר מה אמר זוהר באותו ראיון ברדיו 103: הוא איים שאם היועמ"ש אביחי מנדלבליט לא יתפטר ויבטל את כתבי אישום נגד בנימין נתניהו, "יחשפו בקרוב דברים". האם יש מסר יותר מפורש מזה?
חובה לקרוא שוב כדי להאמין: בישראל 2020, אחד האנשים המקורבים ביותר לראש הממשלה הנאשם בפלילים, איים (באמת צריך להדגיש ש"לכאורה"?) בשידור חי, על מי שממונה על התביעה הכללית, שאם לא יתפטר מיידית ויבטל את כתבי האישום שהוגשו נגד נתניהו, ייחשפו חומרים שיביכו אותו או יפגעו בו. יש ארגוני מאפיה בנאפולי שהיו נזהרים יותר מלהשמיע איום כה מפורש.
המחיר הוא הידרדרות להתנהגות דומה לזאת של ארגוני פשע, שעושים הכול כדי לשבש מהלכי משפט, הילוך אימים, קמפיין דה-לגיטימציה לתובעים ובקרוב גם לשופטים
הציפייה אחרי דברים כה בוטים – בפרפראזה על דבריו של יו"ר הכנסת – היא שהוא וכל ראשי סיעות הבית יתאחדו בדרישה מיידית לפיטוריו של זוהר מתפקיד יו"ר הקואליציה ויתבעו להסרת חסינותו. כל סיעות הבית, כולל סיעות "גוש הימין".
אך כשבראשה של ישראל 2020 עומד אדם שמשפטו הפלילי החמור כבר החל, הפכה המערכת מסביבו מאולחשת להתקפות כנגד היועמ"ש, הפרקליטות והמשטרה. אחרי הכול, ממילא בכל יום בשנים האחרונות אנחנו שומעים התקפות בוטות מראש הממשלה עצמו, מבנו, מפוליטיקאים, מאנשי תקשורת ומהרשתות החברתיות על מנדלבליט, ניצן, בן ארי ואחרים.
הסטנדרטים המוסריים והפליליים המצופים מפוליטיקאים ישראלים צנחו כה נמוך בשנות כהונתו האחרונות של נתניהו, עד שגם התנהלות מאפיוזית, נטולת בושה, מול מיקרופון פתוח, מתקבלת בקרב חצי מהציבור כלגיטימית.
כל פעם שאמרנו שאסור שבראש הממשלה יעמוד מי שמתנהל נגדו משפט פלילי חמור, טענו כנגדנו תומכי נתניהו שהחוק מתיר זאת. זה נכון כנראה, ובג"ץ אכן אשרר זאת, אבל זהו עוד מחיר חמור שמשלמת מדינת ישראל על היצמדותו של הנאשם לכיסאו: הידרדרות יום-יומית להתנהגות דומה לזאת של ארגוני פשע, שעושים הכול כדי לשבש מהלכי משפט, הילוך אימים וקמפיין דה-לגיטימציה לתובעים – ואין ספק שבקרוב מאוד גם לשופטים.
נאשם העומד למשפט יכול אולי מבחינה חוקית לכהן כראש ממשלה, אך בעשותו זאת הוא מחרב את האדנים שעליהם מתבססת הדמוקרטיה הישראלית, את הכבוד למערכת המשפט שלנו, שככל מערכת יש בה פגמים, אך היא מקור לגאווה ומקצועיות, ואת אמון האזרחים בה.
אם כך מתנהגים נבחרי הציבור שלנו, מה תהיה הלגיטימציה לפעול נגד משפחות הפשע הגדולות או הגנבים הקטנים?
- אורי זכי הוא מייסד החזית להגנת הדמוקרטיה ויו"ר הנהלת מרצ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
