הלוויית הנער איתי יצחק שנרצח בקטטה
(צילום: עידו ארז)
פרידה אחרונה: בבית העלמין ביישוב גן נר הובא הערב (יום א') למנוחות הנער איתי יצחק (17), שנרצח בשבת לפנות בוקר בקטטה בכניסה לכפר מוקייבלה הסמוך. ynet העביר את טקס ההלוויה בשידור ישיר.
ליאור, אחותו התאומה של איתי, אמרה בהלוויה: "איתיצ'ו נסיך שלי, החצי השני שלי, השומר התאום שלי. כל החיים היינו זה לצד זו, מהרחם לפעוטון עלינו את כל המדרגות, את כל השלבים יחד. היית ילד מהמם ומדהים, משהו מיוחד. היה לך קסם אמיתי ומיוחד, היינו מאוהבים בך לא משנה כמה בלגן היית עושה.
"היית ואתה עדיין חתיך ברמות, בנות עמדו אצלך בתור, כל העולם ואחותו רצו אותך. היינו נקרעים ממך ומהשטויות שלך. הכנסת כל כך הרבה אור ואושר לעולם שלנו, לחיים שלי. הייתה לך שמחת חיים ואנרגיות טובות ואני יודעת שאהבת אותי למרות שלא היית אומר את זה הרבה. מי ירביץ לי? מי יצחיק אותי? היית קולט אותי במבט".
האחות הוסיפה: "גם בלילה שבו זה קרה הרגשתי שמשהו לא בסדר, ידעתי שזה אתה. אהוב שלי - לנצח תישאר החצי השני שישלים אותי ואני בטוחה שכמו ששמרת עליי ברחם והחזקת מעמד בשבוע בסיכון וכמו ששמרת עליי בגן וביסודי מילדים וכמו ששמרת עליי במסיבות ודאגת שחברים ישימו עליי אלף עיניים - כך תשמור עליי מלמעלה.
"גם אני כל החיים דאגתי לך, תמיד רציתי שיהיה לך טוב ושתסתדר. אני לא מאמינה שזה קרה, זה מרגיש כמו משחק, כמו הצגה, זה לא באמת מה שקורה פה. אתה בראש שלי ובלב שלי, ואני אוהבת אותך כל כך. אני רוצה להגיד לך תודה על הכול, על כל זיכרון טוב ועל היום האחרון שלנו ביחד - היה לי כל כך כיף איתך בים, ותודה שנכנסנו ביחד כי הייתה לי השיחה הכי טובה בחיים שלי. מזל שנבחרנו להיות תאומים".
האחות התאומה אמרה עוד בדברי ההספד: "אני אוהבת אותך ומרגישה אותך בלב שלי, פשוט מרגישה אותך פה בלב שלי. אני אוהבת אותך איתי, אני מתחננת בפניך - תשלח לנו סימן, תבקר אותנו בחלומות. אני רוצה לבקש מכל מי ששומע אותי - שזה לא יישכח ושהצדק ייצא לאור. 'מי שעשה את המעשה יקבל את הדין בבית משפט או בשמיים, ו'קארמה איז א ביצ'". בסיום דבריה הקריאה ליאור קטע מהשיר "איתי" של קרן פלס ואמרה: "זה באמת יהיה החורף הראשון שלי לבד".
"כמו מישהו שמכבה את האור"
אסתי, אמו של איתי, התקשתה להספיד את בנה. "קסם של ילד, נכנסת לחיי. יופי ואושר ואור גדול עם חיוך שלא מש והמבט העמוק שלך וספרי העם שכל כך אהבת. אני המומה ואני לא רוצה שלא תהיה פה איתי".
עוד אמרה האם: "אתה לא כאן וזה כל כך כואב לי. זה כאב שאי אפשר לתאר, הגוף שלי מעולם לא ידע כאב כזה שחור. אני אגיד לך עד הסוף כל מה שאני רוצה. אפילו אני, אשפית המילים, לא מצליחה לתאר את המילים לאפלה הזאת. זה כמו מישהו שמכבה את האור".
האם נשברה כמה וכמה פעמים בדבריה, והוסיפה: "בבקשה שהשער ייפתח ואתה תיכנס. אני רוצה להרגיש אותך, את החיבוק ואת הידיים הקטנות והרכות שלך. אני אימא, ואימא שהלב שלה לא פה לידי. אני לא יכולה להחזיר אותך מתוק שלי. אני בוררת באלבומי התמונות שלך ומתמוגגת.
"פעם אתה על חוף הים, ופעם ליצן וימי הולדת, והרבה יופי ושמחה, ובכל התמונות יש את העיניים היפות שלך. והן תמיד דיברו איתי העיניים שלך איתי, גם ביום הנוראי. העיניים שלך סיפרו, אני יודעת שאתה אוהב אותי, אני כל כך אוהבת אותך. היום אנחנו נפרדים רק מהגוף שלך, הרוח תישאר איתי. האישיות הכובשת הזו שלך, השקט, הצניעות, הרגישות.
"הלכת מוקדם מדי, נתלה על הקיר את תעודת הסיום שלך כשתסיים את התיכון ונחבק ביחד את כל החברים המדהימים שלך שלא עוזבים אותנו. אני יודעת שאם הייתי מבקשת ממך להשמיע לי עכשיו שיר, אני מניחה שהיית בוחר את 'תתארו לכם' של שלמה ארצי. אני מתחננת שתכניס קצת שמש לתריסים ותהיה שמח איפה שאתה לא נמצא ותשלח לנו מדי פעם קרן אור".
אחר כך ספד תומר, אחיו הגדול של איתי. "אני יושב על המיטה שלי, מדי פעם מרים את הראש, ורואה את המיטה שלך ריקה", אמר האח שגם הוא נשבר במהלך דבריו ומירר בבכי. "בא לי לישון יחד שנינו, כמו שהיינו קטנים מגיל שלוש. עכשיו אני מסרב להאמין שזה החדר שלי ולא שלנו יותר. כמה פעמים אמרתי לך 'בלי שטויות, שמור על עצמך', ועל כזאת שטות הלכת לי, לנו, לכולנו".
האח תומר הוסיף: "נזכור את הביישנות המופנמת שלך, ההומור, הרגעים היפים. כל החוויות הגדולות והפחות גדולות, הדברים הכי קטנים. כמה דאגתי לך אחי, אתה הדם שלי. בעזרת השם כשיהיו לי ילדים - אני מבטיח לך שיכירו אותך, חבל שלא תכיר אותם. אני לא כועס עליך, אני אוהב אותך הכי בעולם. שמור על עצמך ועלינו. אם אשכחך ילד - תישכח ימיני".
הסב: "אתה נכנס לגן עדן"
גם סבו של הנער מירר בבכי בזמן שספד לנכדו: "באת אליי בשבוע שעבר ביום השנה לפטירתו של הרב עובדיה יוסף. 'סבא סבא, תן לי', אמרת. היום אתה נכנס לגן עדן, תבקש לאבא ולאימא, לאח ולאחות ולסבא וסבתות רחמים, שתהיה לנו בריאות קצת, שנוכל להתפלל לכל חולי עמי ישראל".
יו"ר ועד היישוב גן נר רוני חיון ספד: "אנחנו עומדים במסע הלוויה של איתי והלב מסרב להאמין. המעמד קשה, הלב כואב והצער מציף. עולם ומלואו שאבד, חלומות שלא יחלום ויעדים שלא יכבוש. ככל שנוכל למנוע זוועות בעתיד כאלה נעשה
מאז היוודע הרצח, עסקו אנשי החינוך של המועצה האזורית הגלבוע בליווי בני הנוער ביישוב וגם במסגרות אחרות שלהן היה קשר הדוק עם המנוח ומשפחתו. כך למשל בכפר הנוער ניר העמק בעפולה שם למד הנער, ובבית הספר בקיבוץ עין חרוד שם לומדת אחותו התאומה.
עירית, אחת מהשכנים והחברים מגן נר, פרסמה פוסט בפייסבוק שבו תיארה את תחושותיה עם קבלת הבשורה המרה: "שבת בבוקר, ריח סתיו באוויר רוח קלילה נושבת. בהליכה קלה עם חברות טובות ויפות, והלם. הלב נצבט כאילו בו נתקבעה הסכין. סכין אחת, מכה אחת. ושקט. שקט כזה, כואב. מרסק. איך ממשיכים מכאן?
"הילד הזה הוא הילד של כולנו, הילד הכי יפה בגן, בבית הספר, בחטיבה. הילד הכי יפה ברחוב כלנית. הילד הזה, מעין שומר של בתי, יושב לידה באוטובוס של גילי, שהלך אחריה בשקט כשירדו מההסעה. עיניים כאלה, מלאות טוב. תמיד חייך.
"ילד, מלא אור, הנכד של, הבן של, האח, של תומר, התאום של ליאור. והוא, כבר לא כאן. הזיכרונות בלב נצורים, מימי גן שקד, בית הספר. ממפגשים סתמיים ברחוב. הוא, תמיד יהיה כאן. אצלי בלב. ברחוב כלנית. לנצח, איתי".
זירת הרצח
(צילום: אביהו שפירא)
במקביל נמשכת חקירת המשטרה שחוסה תחת צו איסור פרסום. היחידה המרכזית של מחוז צפון מבררת בין היתר מה עשו הנערים מגן נר בכפר מוקייבלה.
בידי המשטרה שבעה עצורים, שלושה מתוכם חבריו של המנוח. מעצרם הוארך עד יום שלישי. מנגד ישנם ארבעה עצורים ממוקייבלה, בהם שלושה נערים ובגיר, קרוב משפחה של אחד הקטינים שחשוד בשלב זה בשיבוש הליכי החקירה. מעצרם הוארך עד יום חמישי.
