ישראל מתחילה לצאת מסגר הקורונה בלי אסטרטגיה ברורה ועם מינונים גבוהים של פוליטיקה ושיקולי בחירות בניהול מגפה. עם מספרים כאלה של חולים מדינות אחרות נכנסות לסגר, לא יוצאות ממנו.
דפוסי התחלואה הם קשים ושונים ממה שחווינו עד כה, ונראה שאנחנו מתקשים להפנים את המסר המרכזי של המגפה: החיים, כנראה, משתנים לתמיד. או לפחות לטווח הזמן הנראה לעין. אי אפשר למשוך עוד כמה שבועות או חודשים ולקוות שהכל ייגמר ויחזור לקדמותו. דרושה היערכות רב-מערכתית לחיים אחרים, חיים בצל המגפה.
הלוואי שמבצע החיסונים המרשים ימגר את המחלה, אך בסבירות לא מבוטלת התחלואה תשתנה ותמשיך להיות איתנו. הנגיף מוצא את הפרצות בחיסון והופך להיות מידבק יותר ואולי גם קשה יותר. המחלה משתנה כל הזמן, אך אנחנו עדיין פועלים כפי שפעלנו עד כה. והדרך הזו לא נותנת מענה לאתגרים העדכניים שניצבים לפנינו. היציאה הנוכחית מהסגר מעוררת חששות כבדים מאוד שאנחנו צועדים בעיניים פקוחות לסבבי הגבלות חוזרים כשהזמן מסגר לסגר ילך ויתקצר ועומס התחלואה הקשה בבתי החולים יגבר בהתמדה.
מה צריכה ישראל לעשות:
1. להמשיך בכל העוצמה את מבצע החיסונים, כולל מבצע הסברה אפקטיבי שמתמודד עם החששות של האוכלוסייה ותמריצים חזקים. טפחנו לעצמנו על השכם בצדק על המבצע, אך עם ירידת גיל החיסונים, ופתיחתו לגילאי 16 ומעלה, יותר ויותר אנשים מסרבים להתחסן או דוחים את המועד.
2. מערכת החינוך. הרבה מאוד מילים נכתבו ועוד ייכתבו על ההיערכות הלקויה שלה, אך אסור לוותר ולא ניתן להתפשר. קפסולות קטנות ונפרדות, גם במחיר של למידה חלקית.
3. אפס התקהלויות. אין צורך לפרט. במגפה לא מתקהלים.
מי שנותן עצות צריך גם לשאת באחריות לתוצאות יישום העצות שלו. המצב שבו כל אדם עם תואר שלישי ומעלה, ולא משנה באיזו דיסציפלינה, הפך למומחה לניהול מגפות הוא פשוט בדיחה
4. לא לוותר ולא להיכנע לרעיון "חסינות העדר". עם כל הווריאנטים וההדבקות החוזרות, ברור כמה זה רעיון עוועים. מנגד, גם הגישה שלפיה כל אדם לעצמו איננה אפשרית. הקלישאה השחוקה לפיה אף אחד לא בטוח עד שכולם בטוחים נכונה מתמיד.
5. כללים אחידים לכולם ואכיפה שוויונית.
6. להבין שאנחנו לא מבינים מספיק, ולהודות בכך. חלפה יותר משנה מאז שהנגיף השתלט על חיינו, אך עדיין רב הנסתר על הגלוי. כל המודלים, בישראל ובעולם, שגו וכנראה ימשיכו לשגות. קצת ענווה לא תזיק.
7. הגיע הזמן לגישה מפוכחת ביחס למציאות שבה אנו חיים. להפנים שהנגיף כאן, ולהאמין ביכולת שלנו לייצר שגרה בצל הנגיף. שגרה אחרת, אך לפחות לא כזו שנעה במעגלים בין סגר לסגר.
יש דרג מקצועי, והאמירות שלו מאוד ברורות. אני לא מאלו הטוענים שכל אמירה של הדרג המקצועי היא בבחינת "ראה וקדש". אך הדרך שבה כל סיעה מביאה מומחה מטעמה, שאין לו שום אחריות לתוצאות ההמלצות שלו, אינה סבירה בשום קנה מידה. תחשבו על מבצע צבאי בלבנון, שבמהלכו מגויס רב-סרן (או רב-סמל) שירד מהארץ וחי באוניברסיטה מפנקת בחו"ל כדי להתעמת בקבינט עם אלוף פיקוד צפון על אסטרטגיית ההתמודדות עם חיזבאללה.
הכלל הבסיסי במדיניות הוא שמי שנותן עצות צריך גם לשאת באחריות לתוצאות יישום העצות שלו. המצב שבו כל אדם עם תואר שלישי ומעלה, ולא משנה באיזו דיסציפלינה, הפך למומחה לניהול מגפות הוא פשוט בדיחה. יש לוודא את רמתו של הדרג המקצועי במשרדי הממשלה, או לתגבר אותו באנשים נוספים עם מחויבות מלאה לתפקיד.
אנחנו צועדים לעלייה תלולה בתחלואה עם עומס קשה עד בלתי אפשרי על מערכת האשפוז. לא צריך לחכות לאי-ספיקה של המערכת כדי לקבל את ההחלטות הנכונות. וההצעות לפתיחה של המשק במצב התחלואה הנוכחי הן החלטות לא נכונות. זו אולי ציפייה תמימה מדי - אבל אפשר לצפות מהנבחרים לשים את הפוליטיקה קצת בצד.
- משה בר סימן טוב הוא מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר וחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
